על המדף מונחים עשרות ספרים שעוד לא קראתי, אך למרות זאת החלטתי שאני חייבת לקנות ולקרוא את הספר שמספר את המסע להחזרתם של אודי ז"ל ואלדד ז"ל.
הספר היה קריא וסוחף, לא רציתי להוריד אותו מידי.
פעמים רבות בספר, בעיקר בהתחלה, הרגשתי תחושה של מועקה קשה, חשבתי רבות עד כמה זה אכזרי.
בספר סופר סיפור אחר לגמרי מאותו סיפור שנרקם על מסכי הטלויזיה ובעיתונים, המון פוליטיקות ובעיות שכלל לא העלתי על דעתי.
מצאתי בקרנית גיבורה אמיתית, לוחמת, אישה חזקה.

נהנתי מכל רגע.

קולח, נעים וקריא. הנושא - פסיכאטריה, יכול היה להתפתח יותר ולקבל כיוון אמין.
לא מצאתי בו סיפור מרגש ואמיתי, גם לא היתה בי טיפת הזדהות, יש בו רק סיפור פשוט ונחמד.

באמת שרציתי לשחזר את ההצלחה של הספר "מארלי ואני" אך לא מצאתי בסיפור זה הרבה עניין, אמנם סיימתי אותו עד תום אך מעטים היו הרגעים בהם התרגשתי והרגשתי הזדהות.
יכול היה להיות טוב יותר.

מרגש. מומלץ לכל אחד העובר פציעה קשה ומתמודד עם שיקום.
מספר רב של סיפורים שונים ומגוונים של נכי צה"ל - פציעתם ושיקומם.
אמנם הספר מדבר בעיקר על פצועי מלחמה ואימונים, אך גם מי שעבר מקרה שונה יוכל להזדהות.
אלי מספר על עבודת הקודש שלו ועל תחושתם של הנכים הטריים.
וואו.