הטיגריס הלבןארווינד אדיגה0ספר נחמד... קצת משעמם. רק המלצה אחת, שאולי תשפר את איכות הקריאה- אני ממליצה לקרוא באנגלית. אני חושבת שבאנגלית הדברים יישמעו הגיוניים יותר ואמיתיים יותר מבעברית
הריקוד של סוניהויקטוריה היסלופ2ספר משעמם, נדוש. היתרון היחידי הוא שהספר חושף אותנו למלחמת האזרחים בספר, נושא שקצת נשכח בימים אלה. כן לאמנות הפלמנקו. חוץ מזה העלילה משעממת, כבר מתחילת הספר ידעתי בדיוק איך הוא יסתיים, והוא לא עניין אותי בכלל.
אותה האהבה, כמעטמירי רוזובסקי2ספר מצוין. הספר משך אותי מתחילתו בגלל שהוא עסק בחוויות הישראליות שלנו. ובהמשכו העלילה התפתחה ועוד יותר ריתקה אותי. אהבתי אותו בעיקר בגלל שיכולתי בקלות לראות את עצמי בכל אחת מהדמויות. ובגלל שהספר עוקב אחר מהלך חייהן של הדמויות, רציתי להמשיך ולדעת- מה יהיה הלאה. קראתי את הספר מזמן, אבל אני עדיין זוכרת אותו לטובה. למען האמת הוא אפילו אחד מהספרים האהובים עלי, והוא אפילו נמצא בראש הרשימה.
פעם בחייםמירי רוזובסקי1ספר מעולה. מושך וסוחף לאורך כל הדרך. הסיפור שלי קצת דומה למה שמסופר בספר (הורים גרושים) ולכן הספר העלה לי הרבה שאלות שנבלעו אי שם במעמקי נפשי. ועד כמה שהיה לי קשה להתמודד איתן, אני חושבת שדווקא זה מה שהופך את הספר הזה לכל כך טוב. הוא כל כך אמיתי ונוגע, שזה יכול לעורר אצל כל אחד תהיות ומחשבות. בקיצור, אני ממליצה!
אקרא לך גבראוהד רוזן4הספר כשלעצמו הוא ספר טוב. העלילה זורמת וסוחפת. הנושאים בהם הסופר עוסק מעניינים ורלוונטים כמעט לכל אזרח במדינה. אבל מהלך העלילה לא כ"כ אמין- כל ההתרחשויות (הרבות, יש לציין) קורות במהלך מס' שבועות ספורים, ביניהן בין היתר מתרחשת התאהבות קיצונית ויחסי מין רבים (לאור העובדה שבכל זאת מדובר בחייל הנמצא בבסיס סגור). ההתאהבות שלו חסרת כל הגיון פנימי. הוא מתנהל במע' יחסים מוזרה ללא כל הגיון, באופן אפילו טפשי למדי- ככה שבשלב מסוים, ולא הרבה אחרי שהתחלתי לקרוא, התחלתי לחשוב על הגיבור של הספר כ"אדיוט". גם ההתנהלות שלו כקצין לא כ"כ הגיונית, הוא מתנהג לכל היותר כחייל פשוט ולא כקצין שאחראי על חייהם של חיילים רבים. ובתור מישהי שחוותה דברים דומים למסופר בספר, אני פשוט לא הצלחתי להתחבר לספר. כל הזמן חשבתי לעצמי "הוא ממש טיפש אם הוא באמת עושה את זה.." ו-"זה לא הגיוני". ובנוסף- השפה. זה לא הספר הצבאי הראשון שיוצא לי לקרוא, ולכן אני כבר מכירה את הסלנג הצבאי שבד"כ מכניסים לספר העוסק בצבא. הפעם זה לא קרה. ולא רק שהשפה היא לא "צבאית" , אלא היא אפילו שפה גבוהה. מה ש(שוב) הוריד מאמינות הספר! הרי איך קצין צעיר בצבא יכול לדבר בשפה גבוהה כל כך, בביטויים ובמילים גבוהות. ולא רק במחשבות, אלא בדיבור עם אחרים. אולי זה כן קורה במציאות, אבל לי, בכל תקופת שירותי (וגם לפני וגם אחרי) לא יצא לפגוש באדם כזה. ולכן, למרות שהספר מעניין ומושך, אני מוצאת אותו לא אמין למדי.
