כל פעם אני מופתעת מחדש מקריאה מחודשת של קלסיקות (אם ככה אפשר לקרוא לזה) כאדם בוגר.
ישבתי לקרוא את הספר לקטנים אחרי שנים שלא נגעתי בו. הם מצאו אותו אצל הסבתא והספר הזה היה אחד מספריי כילדה.

אני יכולה להבין למה הספר הזה הצליח בעבר:
מסר של חתונה, אישה, סליחה ,כלבה קשה להשגה ו"אביר" שמציל אותה בעודה מחכה לו חסרת ישע. בהחלט. הספר מספק את הסחורה הקלאסית שעליה נבנו אגדות שלמות. למרות שהבנתי שמנסים למחזר את הנורא הזה גם היום.

ועכשיו ל2013, נסכם את עיקר הביקורת לשתי מילים:
"לא מתאים"
לך תסביר לילד למה כשנותנים לכלבה מתנה היא לוקחת ועדיין ממשיכה להיות לא נחמדה. למה כלבים מתחתנים? ושאם את נופלת לבור עמוק כדאי שתתחילי לנבוח. אני אפילו לא מתחילה לדבר על מה הקשר בין חברים לגורים שנולדים אח"כ?
בקיצור לפעמים קלסיקות צריכות להישאר בארון הספרים הישנים מעלי האבק.

עוד ספר מקסים מהילדות, אח בייגלה בייגלה הכלב הכי חמוד, מומלץ בחום, ממש עכשיו האחיינים המקסימים שלי גדלים על בייגלה,

כשהיייתי ילדה כנראה חיבבתי את הספר, אחרת אני לא יכולה להסביר למה מיד לקחתי אותו ממדף הספרים בחנות כשבחרתי לבתי הפעוטה ספרים חדשים. אבל כשקראתי אותו עכשיו שוב, ממרומי 30 שנותיי- אני מצטערת, אבל הספר פשוט מטופש. העלילה ריקה מתוכן והכתיבה נוראית.

הכלבה הביצ'ית זהובה לא אוהבת כלבים ארוכים. זכותה. הו, אבל כל זה עתיד להשתנות, שכן התחש הארוך בייגלה ישתמש באורכו המוגזם על מנת להציל את זהובה הסנובית מהבור אליו נפלה ובכל זאת יזכה בליבה!
מה אני אגיד לכם? מרגש. להתחתן עם הטמבל שחיזר אחריך ולא רצית בו רק בגלל שעזר לך לצאת מאיזה ברוך. מה, אי אפשר לכתוב כרטיס "תודה", ואולי לקנות איזה שי צנוע? ישר לעשות לו ילדים? ומילא, אם זה היה כתוב טוב/בחרוזים/בצורה שנונה/מצחיקה. גם זה לא.

כנראה שאני מזדקנת.

הספר הזה פשוט גורם לי נוסטלגיה ^-^
אני זוכרת שכאשר הייתי קטנה פשוט מתתי עליו! ספר ממש מומלץ לילדים! עכשיו אני רוצה לקנות אותו לאחי הקטן (=

הספר "בייגלה" מותאם לילדי הגיל הרך, הספר קליל, מעניין, מושך ומלווה בציורים המתאימים לטקסט. לפי אוריאל אופק, ספר טוב חייב לספק את ייצר הסקרנות של הקורא ולעניין את הקורא, לדעתי, הספר מייצר סקרנות הן באהבת בייגלה את זהובה וחיזוריו השונים והן בהצלת זהובה, מה שיוצר עניין אצל הקורא הרך. בנוסף, ספר טוב, צריך להיות כתוב בשפה נאותה, בכתיבה עשירה, נאה ומדויקת. מילים כמו : "שבע רצון", "הערצה", "נאנחה" וכדומה, הכתובים בספר, מותאמים ומפתחים את אוצר המילים של הקורא הרך.
למעשה, ספרות הילדים, צריכה להעניק ערך כלשהו לקוראיה, לטעת ערך של אהבה, הערכה, כבוד הדדי ועוד, מבלי להרגיש שמנסים לחנך את הקוראים. עם זאת, צריך להרגיש את הדמויות, להתחבר אל הדמויות ולהכיר את מראיהם, תכונותיהם, רגשותיהם וחולשותיהם של הדמויות. בסיפור, הקורא הצעיר נחשף לרגישות בייגלה, מחד גיסא, כאשר הוא זוכה בפרס – הכלב היפה מכל הכלבים ושבע רצון ומאושר מכך, ומאידך, לחוסר הערצה ולחוסר אהבה של זהובה, שגרם לו להיפגע ולהרגיש אומלל – הקורא הצעיר מתחבר לרגשות אלו ומכיר תחושות דומות כאלו מחיי היומיום שלו ולכן, מרגיש שותף לעלילה.

ספר שתמיד מעלה בי את החלק הטוב של הזיכרונות

איזו נוסטלגיה

כלב קטן ושמו בייגלה שאוהב כלבה שלועגת לו והוא מציל את חייה כשהיא בתוך בור עמוק.

אני לא מאמינה שיש את הספר הזה פה..חחח

איזה נוסטלגיה:)

חמוד.