ביקורת ספרותית על אבשלום אבשלום - ספריה לעם #297/8 מאת ויליאם פוקנר
ספר מעולה

---

מבין הספרים שאהבתי יש את אלו שנגעו בי בנקודה רגישה, שתפסו אותי בהיבט הסנטימנטלי. מנגד ישנם הספרים שכבר מקריאת העמוד הראשון התגבשה ההבנה כי אני מחזיק ספר ענק בידי, יצירה גדולה. מדובר ללא צל של ספק בספר מהסוג השני.
ב"אבשלום אבשלום" של פוקנר לא תמצאו אף דמות הנקראת אבשלום. זוהי טרגדיה במובן הקלאסי (היווני?) המספרת את סיפורו של תומס סתפן ונסיונו להקים משפחה. אבשלום הוא ככל הנראה הקישור לסיפור המקראי.

קונטין הוא בחור צעיר הגר במסיסיפי של תחילת המאה ה-20 במחוז הפוקנרי "יוקנפטופה". לפני שהוא עוזב לצפון ללמוד בהרוורד מחליטה שכנתו המבוגרת והמתבודדת ("דודה רוזה") לספר לו את סיפורה של משפחתה:

"כי אתה נוסע ללמוד במכללה של הרורד, כך אמרו לי עליך, ומן הסתם לא תשוב עוד הנה ולא תתישב לך ישיבת עורך-דין כפרי בעיירה כמו ג'פרסון, שהרי כבר דאגו אנשי הצפון שלא יישאר הרבה בדרום לאיש צעיר. ואולי תאחז איפוא במקצוע הספרות והכתיבה, כרבים מן האדונים והגבירות של הדרום היום, ואולי תזכור יום אחד את הדברים האלה ותכתוב עליהם. מן הסתם תהיה נשוי אז, ואולי תרצה אשתך גלימה חדשה או כורסה חדשה לבית, ואתה תוכל לכתוב את הדברים האלה ולמסור אותם לכתבי-העת. ואולי אף תזכור לטובה את הזקנה שכפתה אותך לשבת ולבלות את כל שעת המנחה בבית פנימה ולהאזין לשמוע אותה מספרת על בני-אדם ומאורעות שנתמזל מזלך וניצלת מהם אתה עצמך, בזמן שרצית לצאת עם ידידים צעירים בנותיך."

בשנת 1833 מגיע סתפן ליוקנפטופה עם 20 כושים ובדרך מסתורית רוכש לעצמו אדמה מצ'יף אינדיאני ונושא את אחת מבנות המחוז לאישה (אחותה הגדולה של רוזה). עם השנים, מקים לעצמו סתפן אימפריה כלכלית בשטחו ("סתפנס-הנדרד") המשפחה מתרחבת, הילדים גדלים, בנו הבכור הנרי נוסע ללימודים ובתו מתארסת לחברו ללימודים של הבן. ואז לפתע הכל מתמוטט וטרגדיה רודפת טרגדיה – מסיבה מסתורית, ולאחר ויכוח עם אביו, עוזב הנרי בזעם את האחוזה לבלי שוב עם הארוס של אחותו, האם חולה ונפטרת, הבת נותרת בהמתנה תמידית לשוב הארוס וברקע נפתחת מלחמת האזרחים ששואבת את כל הגברים ומרסקת את הכלכלה הדרומית. עם תום המלחמה דבר לא שב לקדמותו.

הסיפור מחולק (באופן גס) לשלושה חלקים: בחלק הראשון מובא הסיפור מנקודת מבטה של רוזה, אז נערה צעירה הפוגשת את סתפן ומשפחתו רק בשלב מאוחר (היא צעירה מאחותה הנשואה בכ-18 שנה) יחסית מתקופת המלחמה והלאה. בחלק השני מובא סיפור שנותיו הראשונות של סתפן, טרם הגיעו ליוקנפטופה, דרך סבו של קוונטין אשר היה חברו הטוב בעת ההיא. בחלק האחרון קוונטין וחברו ללימודים בהרוורד מנסים "להמחיז" את ההתרחשויות בין הנרי וחברו לאחר שהסתלקו מאחוזת סתפן ובמשך המלחמה, כאשר פוקנר קושר במידה רבה בין הדמויות בהווה והדמויות המומחזות.

פוקנר טווה סיפור מרתק כאשר פרט מתחבר לפרט והטרגדיה מתבררת במלוא עוצמתה רק בשלהי הסיפור. במקביל מתקיים "מרדף" אחר הגורם המעורפל לטרגדיה, החטא הבסיסי.
זה אינו רק סיפורו של סתפן אלא סיפורו של הדרום, כפי שרואה אותו פוקנר, והטרגדיה של סתפן היא הטרגדיה של כולם. בסופו של דבר האמירה של פוקנר היא חברתית.

אסיים בציטוט מפי חברו ה"צפוני" של קוונטין ללימודים בהרוורד:
"חכה, שמע, איני בא להתלוצץ ולהתחכם. איני מבקש אלא להבין אם אוכל, ואיני יודע דרך טובה מזו לומר זאת. כי אין כגון זה בעמי שלי. ואם יש בנו, הלא קרו הדברים לפני ימים רבים מעבר לאוקיאנוס עד שאין לנו דבר עכשיו להסתכל בו יום-יום ולהזכירנו את הדברים. אין אנו חיים בין סבים מובסים ועבדים משוחררים (או שמא נהפכו לי הדברים ואבותיך הם ששוחררו והכושים הם שהפסידו?) וקליעים בשולחן חדר-האכילה וכדומה, להזכירנו תמיד שלא לשכוח. מה הדבר? זה דבר שאתה חי ונושם כאויר? כמין וקום מלא כעס רפאי וגאוה ותהילה רפאית שאין להכניעם על מעשים שהיו וחדלו לפני חמישים שנה? כמין בכורה עוברת בירושה מאב לבן ומאב לבן שלא לסלוח לגנרל שרמן לעולמים, עד שלעולם ועד, כל זמן שבניך מולידים ילדים לא תהיה אלא צאצא לשושלת ארוכה של קולונלים שנהרגו בהסתערות פיקט במערכת מנסס?"

לקרוא ולהתמוגג.



מילה של אזהרה: השפה של פוקנר לא קלה ולא נהירה לכולם ויעיד על כך מספרם של הקוראים שהתחילו ולא סיימו. אני מצאתי עצמי לעתים חוזר וקורא מספר עמודים בשנית ובשלישית, אך בסופו של דבר מצאתי בכך הנאה רבה.

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על אבשלום אבשלום - ספריה לעם #297/8