התקציר נותן הרגשה של כתיבה שנונה, צינית ומשעשעת, ואני מאמינה שאכן, לזה חתרה המחברת.
הבעיה היא, שכשקוראים את הספר מגלים שהמשפט הכי שנון בספר כבר נרשם בתקציר, ובעצם משך כל הקריאה יש איזה ציפייה שלא מתגשמת.
אני לא יודעת לתאר את התחושה מעבר לתחושה של פספוס. כל הזמן יש תחושה של "הנה זה מגיע" וזה פשוט לא מגיע...
כמו לטפס יום שלם על הר ולגלות בסוף שטיפסת על ההר הלא נכון... חובבני










