“לאחר התלבטויות ארוכות, הבנתי שאני לא הולך לכתוב ביקורת על כול אחד מהספרים בסדרה. אז בחרתי את הספר האהוב עליי מכול הסדרה. קודם כול, הספר הזה הרבה יותר מסודר מהשאר. הספר מתחיל מהמעשים לכבוד השנה החדשה ונגמר בחגיגות החופש הגדול. כמו שצריך! גרג מתמודד עם בעיות רבות בחיים שלו, אני מרחם עליו, באמת. בספר הזה אבא שלו הוא הבעיה הגדולה. אבא של גרג לא מצליח להתמודד עם העובדה שנולד לו בן חנון, אז הוא מחליט לשלוח את גרג לפנימייה צבאית. למשך כול החופש. אכן, בעיה גדולה. הספר מאוד קליל ומצחיק. אבל... יש הרבה קטעים מיותרים, ולפעמים קצת טיפשיים. בגלל זה הורדתי כוכב אחד. לסיום, קטע מתוך הספר: "שמוכי התחילה את דרכה בתור שמיכה כחולה שאמא סרגה למני ליום הולדת הראשון שלו. זאת היתה אהבה ממבט ראשון. מני סחב איתו את הדבר הזה (שמוכי) לכול מקום. הוא לא נתן לאמא אפילו לכבס אותה. השמיכה החלה להתפורר, וכשמני היה בן שנתיים נשארו ממנה כמה חוטי צמר שמחוברים אחד לשני בנזלת ובצימוקים שהתייבשו." וזאת הייתה הביוגרפיה על שמוכי. ה-סוף!”

“הספר גרם לי לפחוד שיום יבוא שיום יבוא וירצו לשלוח אותי לפנימייה צבאית!! איזה לחץ >< טוב, אבל למזלי אני לא בחורץ ואם מישהו מהמשפחה שלי ישלח לפנימייה צבאית זה יהיה אח שלי (אני זוממת על זה כבר לא קצת זמן). בכל מקרה, הלחץ של גרג באותו הספר גרם לי להתאפק לא לצחוק כמו משוגעת כשקראתי את הספר (תודו... אי אפשר להתעלם מהבדיחות של החנון). הניסיון הכושל והמביך של גרג להתחיל עם הולי הילז גרם לי לגחך ביני לבין עצמי. העבודה במדעים של גרג על השימפנזה גרמה לי לקרוא את שני העמודים האלה שוב ושוב ולהתפלאות שוב ושוב איך גרג מסוגל למרוח את הכל על ארבעה עמודים..:) שוב רואים כמו בספר הראשון איך המוח של גרג עובד בדרך אחרת מזו של הנער הממוצע. גם בדרך אחרת משל הגורילות בבית הספר שלו. ובמיוחד שלא פועל כמו ראולי. בזה גם אח שלי יכול להודות, והמוח שלו עובד בדרך יותר גרועה משל המוח של ראולי...^^ הספר היה סוחף ומהנה, התעקבתי על כל מילה ומילה כדי לדעת שזאת הייתה המילה הנכונה ולא עוד בדיחה קיצונית שהמוח שלי ממציא. ולסיכום, למרות שכמו הספר השני הוא לא הצחיק אותי כמו הספר הראשון, אהבתי לקרוא אותו ולהיכנס שוב לעולם הדמיון והפנטזיה של חברנו, גרג. אהבתי לדעת שסופו של הסיפור טוב, ועוד זיכרון קטן מעבודת השימפנזה.”

“דומה מאוד לשאר הספרים, אך בכל זאת נחמד עם הברקות מדי פעם. זה נראה קצת פתטי איך שגרג מנסה להתחיל עם הולי הילז. שאלה (מכילה ספוילר למי שחשוב): כשקראתי את הספר בפעם הראשונה (לפני כמה שנים), אם אני לא טועה רודריק משך לגרג בחולצה (שנועדה לכסות את כתם השוקולד החום שעל מכנסיו) בכנסייה. הפעם כשקראתי את הספר איכשהו לא מצאתי את הקטע שבו רודריק מושך בחולצה. האם פיספסתי? אם כן, באיזה עמוד זה כתוב? יונתן”

“הספר מאוד נחמד, קודמיו היו יותר טובים אבל בכל זאת נהניתי ממנו. אני חושבת שאני תמיד יהנה מהסדרה הזאת בגלל שהיא מאוד קלילה וזורמת ומאוד מאוד מטופשת אז הסדרת ספרים הזאת לא נמאסת עליי.”

“לאחר התלבטויות ארוכות, הבנתי שאני לא הולך לכתוב ביקורת על כול אחד מהספרים בסדרה. אז בחרתי את הספר האהוב עליי מכול הסדרה. קודם כול, הספר הזה הרבה יותר מסודר מהשאר. הספר מתחיל מהמעשים לכבוד השנה החדשה ונגמר בחגיגות החופש הגדול. כמו שצריך! גרג מתמודד עם בעיות רבות בחיים שלו, אני מרחם עליו, באמת. בספר הזה אבא שלו הוא הבעיה הגדולה. אבא של גרג לא מצליח להתמודד עם העובדה שנולד לו בן חנון, אז הוא מחליט לשלוח את גרג לפנימייה צבאית. למשך כול החופש. אכן, בעיה גדולה. הספר מאוד קליל ומצחיק. אבל... יש הרבה קטעים מיותרים, ולפעמים קצת טיפשיים. בגלל זה הורדתי כוכב אחד. לסיום, קטע מתוך הספר: "שמוכי התחילה את דרכה בתור שמיכה כחולה שאמא סרגה למני ליום הולדת הראשון שלו. זאת היתה אהבה ממבט ראשון. מני סחב איתו את הדבר הזה (שמוכי) לכול מקום. הוא לא נתן לאמא אפילו לכבס אותה. השמיכה החלה להתפורר, וכשמני היה בן שנתיים נשארו ממנה כמה חוטי צמר שמחוברים אחד לשני בנזלת ובצימוקים שהתייבשו." וזאת הייתה הביוגרפיה על שמוכי. ה-סוף!”

“הספר גרם לי לפחוד שיום יבוא שיום יבוא וירצו לשלוח אותי לפנימייה צבאית!! איזה לחץ >< טוב, אבל למזלי אני לא בחורץ ואם מישהו מהמשפחה שלי ישלח לפנימייה צבאית זה יהיה אח שלי (אני זוממת על זה כבר לא קצת זמן). בכל מקרה, הלחץ של גרג באותו הספר גרם לי להתאפק לא לצחוק כמו משוגעת כשקראתי את הספר (תודו... אי אפשר להתעלם מהבדיחות של החנון). הניסיון הכושל והמביך של גרג להתחיל עם הולי הילז גרם לי לגחך ביני לבין עצמי. העבודה במדעים של גרג על השימפנזה גרמה לי לקרוא את שני העמודים האלה שוב ושוב ולהתפלאות שוב ושוב איך גרג מסוגל למרוח את הכל על ארבעה עמודים..:) שוב רואים כמו בספר הראשון איך המוח של גרג עובד בדרך אחרת מזו של הנער הממוצע. גם בדרך אחרת משל הגורילות בבית הספר שלו. ובמיוחד שלא פועל כמו ראולי. בזה גם אח שלי יכול להודות, והמוח שלו עובד בדרך יותר גרועה משל המוח של ראולי...^^ הספר היה סוחף ומהנה, התעקבתי על כל מילה ומילה כדי לדעת שזאת הייתה המילה הנכונה ולא עוד בדיחה קיצונית שהמוח שלי ממציא. ולסיכום, למרות שכמו הספר השני הוא לא הצחיק אותי כמו הספר הראשון, אהבתי לקרוא אותו ולהיכנס שוב לעולם הדמיון והפנטזיה של חברנו, גרג. אהבתי לדעת שסופו של הסיפור טוב, ועוד זיכרון קטן מעבודת השימפנזה.”

“דומה מאוד לשאר הספרים, אך בכל זאת נחמד עם הברקות מדי פעם. זה נראה קצת פתטי איך שגרג מנסה להתחיל עם הולי הילז. שאלה (מכילה ספוילר למי שחשוב): כשקראתי את הספר בפעם הראשונה (לפני כמה שנים), אם אני לא טועה רודריק משך לגרג בחולצה (שנועדה לכסות את כתם השוקולד החום שעל מכנסיו) בכנסייה. הפעם כשקראתי את הספר איכשהו לא מצאתי את הקטע שבו רודריק מושך בחולצה. האם פיספסתי? אם כן, באיזה עמוד זה כתוב? יונתן”

“הספר מאוד נחמד, קודמיו היו יותר טובים אבל בכל זאת נהניתי ממנו. אני חושבת שאני תמיד יהנה מהסדרה הזאת בגלל שהיא מאוד קלילה וזורמת ומאוד מאוד מטופשת אז הסדרת ספרים הזאת לא נמאסת עליי.”