******* ספוילרים * ספוילרים**ספוילרים*** ספוילרים** ספוילרים***
אליסטר מקלין היה הסופר האהוב עלי במה שנקרא נעוריי, התחלתי בכיתה ה כמדומני ולא הפסקתי עד הצבא, דווקא את הספר הכי "נחשב" שלו(הסיירת יוליסס) מעולם לא הצלחתי לסיים , אולי בגלל הפורמט המעצבן או התרגום הארכאי שהיה קיים אז בהוצאת עם עובד. בכל אופן הנ"ל הלך לעולמו ב1987 והותירני יתומה וללא חלופה עד שהתרגש ובא לנו לי צ'יילד.
מקלין הוא אבי אבות ז'אנר הגיבור הבודד, השתקן, האמיץ ,הכל יכול, חכם, מוצלח ואהוב הנשים.הוא גם אבי הטוויסט על גבי טוויסט, אותו גילוי מפתיע שהופך את כל מהלך הסיפור על פניו - הבוגד שבעצם הנו סוכן של ה"טובים" ,הרופא שהנו בעצם איש משרד האוצר במרדף אחרי מבריחים ,הפושע שבעצם הנו איש של פינקרטון במרדף אחרי השריף המושחת,נהג מירוצים מסומם לכאורה שבעצם הנו סוכן משטרה סמוי וכן הלאה.
גבוריו בעלי סבולת גופנית שלא תאמן ,אלופי הקליעה ,לוחמת פנים אל פנים ,ערמומיים ,תככנים ,לעולם אינם מגלים את כל הקלפים ולו גם לסייד קיק הכי נאמן .
ההבדל בין מקלין לצ'יילד מעבר לטכנולוגיה ,זמן ולאומיות ה"רעים", מאופיין גם בכך שמקלין לעולם לא חוזר אל גיבורי העבר שלו, וטוב שכך.
בספר היחיד שבו עשה כן - גיבורי נברון- הוא פישל בגדול.
הספר תותחי נברון -שגם הוסרט- מספר על קבוצת קומנדו היוצאת להשמיד את תותחי נברון הבלתי ניתנים להשמדה מאחר ותותחים אלו מאיימים על תוכנית הפלישה של בנות הברית באזור הים התיכון בזמן מלחמת העולם השנייה ,ומונעים את חילוצם של כ 1500 איש באי קרוס,
היחידה המיוחדת מורכבת מקפיטן קיית מלורי, ניו זילנדי מטפס הרים מהולל. קולונל אנדראה סטאברוס היווני שאינו מפקד על הקבוצה וגודלו וכוחו הגופני מודגשים, סרג'נט דאסטי מילר האמריקאי שהוא מומחה הנדסי ועוד שניים שהנם חסרי חשיבות רבה מאחר וימותו לפני סוף העלילה.(ושלישי שיחזור פצוע)
לאורך שלושה ימים גיבורינו אינם ישנים אלא דקות ספורות ,עוברים ייסורים גופניים ונפשיים וכמובן בשנייה האחרונה מצליחים להימלט אל ספינת האיסוף כשבאופק הם רואים את אותות הפיצוץ שהפעילו שהרס את התותחים והמצודה בה היו ופתח את הדרך לחילוץ 1500 איש נצורים באי קרוס והווה נקודת מפנה במאזן הכוחות באזור לטובת בנות הברית.
קאט.
גיבורי נברון מתחיל חצי דקה אחרי תום "תותחי" עדיין על הספינה קיית ודאסטי צופים בצללית המתרחקת של אנדראה ומאריה ש "עזרה לו בנברון"
והקורא התמים זועק מ...י ?
מי זאת מאריה לכל הרוחות ? איך עזרה? ואפוא הייתה בכלל כל הספר?
בתוך כמה דפים מתברר לנו כי אנדראה ומריה מתחתנים, כי זאת אהובתו משכבר הימים ,משתה החתונה נערך בו בערב ,כאילו עד לפני שעה ורבע לא היה הגיבור שרוי בסכנת חיים ,שלא לדבר על כך שבשום שלב לא הביע היכרות ולו הקלושה ביותר עם הגאוגרפיה או התושבים של האי (להפך) ,
כמו כן אנדראה הופך למן פלסטאף משעשע המעשן סיגרים שאינו יכול בלעדיהם - למרות שזה עתה עבר שבוע שלם בלי לצייץ או לעשן ולו סיגר אחד- אב טיפוס של הגיבור שיופיע בלהבות באלסקה ובפרטיזנים.
מיד לאחר נדרי הנישואין הוא מבשר לאהובתו כי עליו לצאת לדרך, היא מגיבה כמובן באלימות המשעשעת את ידידיו הכה גבריים,
עוד באותו לילה הם מקבלים משימה בלתי אפשרית נוספת (רק שבניגוד לחבר'ה ההם אין להם אפשרות בחירה אם לקחת את המשימה או לא), היעד - יגוסלביה,
המשימה דרך אגב - היא לפוצץ סכר על מנת למנוע את הגרמנים מלכבוש מובלעת בה יושבים הפרטיזנים ,זו כמובן משימה הרת גורל וחשיבותה לתוצאות המלחמה עצומה ביותר ואין שום איש בחזית הים התיכון שלא לדבר על שאר הצבא שמסוגל לבצע את המשימה הזאת,
הם מצוותים ל 3 אנשי קומנדו צעירים ופעורים אשר מן ההתחלה מזלזלים ללא שום הגיון ,בשלושה המרוטים שמולם ,גם כאשר הם מקבלים פקודות מפורשות וגם כאשר האירועים מוכיחים מי צודק,הם ממשיכים לזלזל ,לחשוד,להפריע וסתם להסתובב בין הרגליים.
אני לא אלאה אתכם בתיאור הזיגזגים שעושים גיבורינו (מתחזים למשת"פים גרמניים , מתחזים לפרטיזנים ,עזבו)
רק אציין שמופרכות העלילה יוצאת דופן ,
(טוב נו, צניחה באישון לילה ממטוס שהופקר להתרסקות, נחיתה בזרועות הגרמנים שמיד מאמינים כי הם לא שייכים לצד האויב ושולחים אותם לרגל אצל הפרטיזנים מתוך אמונה שיחזרו מיד עם המידע המבוקש, מה שלמרבה הפלא קורה כי גם הפרטיזנים מאמינים לסיפור שהם שליחי בנות הברית וכו') יש שם גם נגן עיוור ועילג שאינו מבין אנגלית ואחותו היפיפייה ששונאת אנגלים וסוטרת למלורי מייד שהיא רואה אותו ,כמובן מסתבר כי היא סוכנת בריטית מצוינת ואחיה לא אחיה ,לא עיוור ודובר אנגלית שוטפת והוא גם כמובן מציל את המצב באחד הטוויסטים,
היא לעומת זאת מוכיחה את הצטיינותה ולא עושה כלום מצליחה לחטוף כדור כך שצריך לסחוב אותה על הגב,ובקיצור סתם מהווה מטרד.
את דעתי על השוביניזם, האתנוצנטריות ועלילות השחור ולבן של מקלין אפרוש בהזדמנות אחרת, בסה"כ רוב ספריו הם מותחנים טובים למדיי, גם ממרחק 40 שנה , חוץ מזה שאני שומרת לו חסד נעורים...
אבל
היה עדיף אילו גבורי נברון לא היה בא לעולם, אותי הוא עייף ועצבן ובעיקר הרגשתי זלזול בי כקוראת : רצף סיפורי, עקביות, הגיון ,וגם שימוש יתר של המתרגם בביטוי מניה וביה ופרשנות של מילים שאין כל צורך לפרש כל אלו מנעו ממני להנות למרות חסד הנעורים.
