ספר שמעורר חשיבה כבר מקבל אצלי הרבה קרדיט כספר טוב, והספר הזה מספק המון חומר לחשיבה. איך מבדילים בשנות העבדות בארה"ב מי עבד ומי לא? זה לא צבע העור!! יש עבדים לאדונים, יש נשים שנשלחות להנשא וללדת ילדים, יש עבדים לדת ויש עבדים לאהובים להם וכולם הם סוג של עבדות.
וכמובן, בעולם של גברים, כל הנשים משועבדות חברתית.
ספר קצר , כל פעם מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת.
נושא אחר, לא פחות מעניין, מפגש בין תרבויות: אנגלים, אינדיאנים ואפריקאים : האנגלים מנסים ביד גסה לרמוס כל התגלות של תרבות אחרת.

כרגיל, לא בוחלת מוריסון בשפה, על מנת לתאר את זוועות תקופת העבדות. בתיאורים קשים, מצליחה הסופרת להעביר את מצבם הקשה של העבדים השחורים באמריקה

הספר בסדר. לא משהו שצריך לרוץ ולקרוא לפני כל ספר אחר, אבל גם לא ספר שצריך לדלג עליו. השפה אינה קלה והמעקב אחרי הדמויות אינו פשוט. ועם זאת - ספר שמציג את התקופה ההיא שבה אדם שחור היה כמו בעל חיים בחווה ולפעמים פחות. ולמרות זאת, האדם הזה, המושפל, הוא חושב ואוהב ומדממם וחולה ומת. נחמד.

בדומה לספרה הקודם "חמדת" גם כאן מסופר על תקופת העבדות, שלוש נשים פלורנס, סורו ולינה, העובדות בחווה של לבנים, האישה הגיעה לאמריקה מאירופה באוניה, כדי להינשא. העבדים בחווה הגיעו בדרכים שונות, המספרת העיקרית פלורנס, ניתנה לבעל החווה על ידי אימה, כדי שלא יפריד את האם מילדה התינוק.
פלורנס מספרת את סיפורה בזמן הווה באופן מיוחד.
ספר ראוי להיקרא.

ספר מצויין המצליח לשלב תמונה רחבת היקף של תקופה היסטורית עם הנימה האינטימית של קולות המספרים השונים. הספר הוא שזירה ווירטואוזית של קולות ושל עלילה מינימאלית ובו-בזמן דחוסה. התודעה של כל דמות מספרת מתעצבת במהלך הפרקים ונחשפת לפנינו. בזכות מעשה הסיפור, התודעה מתקיימת ומגלה את עצמה. כל תודעה מאופיינת על ידי בחירה בתחביר ייחודי המייצר קול אישי שמהדהד בקורא גם אחרי שסיים את קריאתו.כל תודעה מפגישה אותנו עם דרך אחרת להבנות את העולם ולפרש אותו, בתקופה היסטורית אלימה, מטלטלת עולמות ומסרטטת את ראשית העולם שיהיה עולמינו.
יצירת דמויות ייחודיות ואמינות, הנמסרות בשתי וערב של קולות המנסים לבנות סיפור אישי וגם לתת משמעות לאירועים לא מובנים. מעשי החסד המתגלים פה ושם לאורך העלילה הם חלקיים ולא תמיד ברור שאכן הם כאלו. ובכל זאת - הם נותנים מעט אור בחיים אפלים.
נהניתי מאוד מהתרגום המצליח להעניק לכל דמות, את אופן הדיבור שלה והמשמר את הפיוטיות של השפה והשילוב שבין יופי ואכזריות.

ננטש