ביקורת ספרותית על החתרנים מאת ג'ק קרואק
ספר מעולה

---

לא בנקל הסתגלתי לסגנון והקצב המהיר ואל התחביר הבלתי אפשרי, שתחילה גרם לי להגיע חסר נשימה אל סופם של משפטים בני עמוד (או יותר), ולהיאחז בנקודות (סוף משפט/פסקה) הפזורות בצמצום בין דפי הספר, כשחיין המגיע אל מצוף במסלול צליחת הכנרת - אך בהמשך נשביתי בקסמי "הפרוזה הספונטנית", כפי שמכנה קרואק את סגנונו המיוחד.
באחרית הדבר כתב המתרגם עודד פלד, שהספר נכתב "בטראנס מהיר של שלושה לילות (בסיוע כדורי מרץ)", ושם גם גיליתי את הסיבה לקוצר נשימתי, בהסבר שמספק קרואק לשימוש בתחביר יוצא הדופן: "כל זה היה מבוסס על ג'ז ובופ, במובן של, נניח, נגן טנור-סקסופון הלוקח שאיפת אוויר ופולט נשיפה ארוכה בכלי שלו, עד שנגמרת לו הנשימה, וכשזה קורה, המשפט נגמר, האמירה שלו מסתיימת... כך הפרדתי, לפיכך, בין משפט למשפט, כמו הפרדה של קבוצות נשימה במוח" * - או כפי שידידו המשורר אלן גינסברג תיאר אותו: "הוא היה חצוצרן הפרוזה הבודד של אמריקה".

* בניגוד לסגנונות מוסיקליים רבים, מקצב הג'ז נקבע על ידי הבס ולא על ידי כלי ההקשה. אהבתי מאוד את הקבלתו של קרואק בין תפקיד הבס בג'ז לתפקיד סימני הפיסוק בכתיבה.

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על החתרנים