לקריאת 'ד"ר ז'יוואגו', הרומן המופתי והיחידי שכתב המשורר הרוסי בוריס פסטרנק, הגעתי בדרך כמעט מסתורית. אני באמת לא חושבת שידעתי על הרומן הזה דבר וחצי דבר. לא כשקניתי אותו ולא שבררתי אותו מבין ספרים אחרים.
גם עכשיו, לאחר קריאתו,כשאני סמוכה ובטוחה כי הוא ללא ספק אחת מן הקלאסיקות הרוסיות היותר מפורסמות של המאה ה-20, אינני מבחינה ברבים שקראו אותו, דירגו אותו או הגדירו אותו באיזושהו אופן כאן באתר.

ד"ר ז'יוואגו המסתורי הזה, כמו צנח עלי בתקופה הכי מתאימה שיכל. הפר את שנתי, ליווה אותי כל רגע במהלך היום,ייסר אותי וניחם אותי.
כל אלו סוגיות אינדבידואליות,אבל זאת הביקורת שלי,מן הסתם:)

בכל הסקירות על הספר, ואף ב'קיצור' הכתוב בגב הכריכה מחלקים את הרומן לשני חלקים.
החלק ההיסטורי וסיפור אהבתו של ד"ר ז'יוואגו (שאמנע מלפרט עליו...הוא מפורסם מאוד.למעוניינים-גב הספר).
הרומן שמתרחש לפני ותוך כדי גלגוליה של המהפכה הקומוניסטית ברוסיה החל מצעדות מחאה במוסקבה,מלחמת העולם הראשונה, מהפכת אוקטובר (כמובן),מלחמת האזרחים הארוכה של הלבנים באדומים ואיך לא,הכניסה האיטית וההדרגתית לשלטון 'החוק' (או שלטון העריץ) הקומוניסטי.
לצד זאת סיפור האהבה הידוע של הגיבור שהיווה בסיס עלילתי חזק גם לספר וגם לסרט שבא אחריו.

האמת לאמיתה,שניהם לא ממש רלוונטים לעומת התכלית של הרומן והיא- ד"ר ז'יוואגו עצמו.
הוא הוא כל הסיפור!
דמות רגישה ובעלת אמוציות חזקות, ואע"פ ברת לבב וקרירה לעיתים.אפשר לומר נפש של אמן מיוסר ויחד עם זאת של בחור צמא לידע ודעת,אוהב טבע וחיים ומדוכא מהם באותה הנשימה.
כל כולו, יורי ז'יוואגו, הוא הרומן היפה הזה.
היחס ~שלו~ למהפכה, למלחמה, לשבי,לעריצות...היחס ~ שלו~ לנשים,לאהבה,לכתיבה ולשירה.
הוא הגיבור המושלם מבחינת המורכבות המנטלית שלו והתסביכים הנפשיים והפיזיים שנאלץ לעבור הן לאור המאבקים וההפיכות הקומוניסטיות ברוסיה דאז, והן לאור עלילת אהבתו הסבוכה. שני אלו- האהבה והקומוניזם רקומים יחדיו בקשר מעשי ורגשי ועם זאת דיי רופף (כי למה שסיפור אהבה, מכל סוג שהוא לא יתרחש בכל סיטואציה אחרת?).
בוריס פסטרנק נותן לגיבורו עמדה סובייקטיבית ניצחת בכל הקשר שהוא ברומן. דווקא משום כך, תבונתו, דעותיו הפוליטיות וייסוריו של ז'יוואגו נוגעים ללב ולנשמה.
וככלות הכול- אנחנו סובייקט בעצמנו, כך שלמרבה האירוניה- האמפטיה לגיבור חזקה מאוד (לפחות אצלי).
המתרגם, פטר קריקסונוב, מתייחס לכך באחרית הדבר:
"זהו טקסט אגוצנטרי של משורר בעל יומרות נבואיות. סצנות רבות, המוצגות כמציאות אובייקטיבית, מעידות על מרחק עצום בין הסופר לאותה מציאות שהוא מנסה לתאר. אפילו '..', אהבתו הגדולה של הגיבור, היא דמות שטוחה למדי לעומתו."

עוד עניין רב מצאתי ברקע הסבוך של הרומן ושל כותבו, בוריס פסטרנק.
בעקבות תיאורי המהפכה, הספר נאסר לפרסום ברוסיה במשך שנים רבות שבהן יצא במדינות רבות בעולם ואף הוסרט.
את פרס הנובל לספר, הסופר נאלץ לדחות עקב הוראה ברורה מהשלטונות, וגם עם איומים לגירוש מגבולות רוסיה הוכרח פסטרנק להתמודד, על אף היותו פטריוט (?!).
זאת ועוד, הסופר, להפתעתי הגדולה, יהודי שמתחמק מיהדותו בצורה דיי עגומה, במיוחד לאור העובדה שחלק מכתיבת הספר נעשתה במהלך מלחמת העולם ה-2.
אחרית הדבר של המתרגם היא אחת המרתקות ביותר שקראתי ובאמת שלקוראי הספר אסור לפספס אותה.

רומן מוצלח ביותר. מומלץ מאוד!

לא תמיד זוכים לקרוא רומן הענקים דר זיוואגו הוא ספר מאלף לתקופה מאלפת בקשיחותה וגם תקופת הרעב המוות והעוני אינני יודעת אם אני מצליחה לבטא את התחושות שלי אני חושבת שלא בהצלחה יתרה זהוא רומן שגדולתו בכך שהוא תמיד יהייה קרוב לחיים המודרניים כפי שהוא התרחש בתקופת החושך אך אל לנו להתערפל בערפל הכפור של סיביר שהאהבה היא הייתה כלות הכל אהבה אמתית אהבה כואבת אהבה טרגית אני התרגשתי כפי שאף פעם זה לא קרה לי ואינני מגזימה זה מה שהרגשתי אני עדיין תחת השפעת המאורעות אשוב לקרוא אותו שוב אולי בשביל לאפס את עצמי ולשים את הדברים במקומם הנכון כי יחד עם זאת אני גם מבולבלת

הרומן היחיד שכתב המשורר בוריס פסטרנק, ושזיכה אותו בפרס נובל (עליו נאלץ לוותר) הוא רומן היסטורי ריאליסטי רחב יריעה שמתאר את חייו של דוקטור יורי ז'יוואגו משנת 1905 ועד 1929. על אף היותן שנים משמעותיות ומלאות אירועים דרמתיים בהיסטוריה של רוסיה, שתי מהפכות (1905 ו- 1917) מלחמת עולם ומלחמת אזרחים, הרומן הוא איטי, והדרמתיות, פרט למקרים ספורים, ממנו והלאה.
הדמות של יורי היא דמות של אדם משכיל, בעל נפש מאוד עדינה, נפש של משורר ואיש רוח, שנאלץ להתגייס בעל כורחו למלחמות ולמהפכות. פסטרנק מוביל את הקורא בעקבותיו של יורי לאורך ולרוחב רוסיה הגדולה, ממוסקבה שבמערב עד לערבות סיביר במזרח. זאת תוך כדי אריגת סיפורה של רוסיה כולה באותם שנים עם סיפורו האישי של יורי. חייו מלאים התהפוכות ארוגים בהיסטוריה של רוסיה, וזהו בהחלט רומן שהפרט והכלל משמשים בו בערבוביה.
אין לי הרבה מה להוסיף על הביקורת המעולה של תום, קראו אותה, רק אומר שהספר מומלץ למי שיש לו נשימה ארוכה, למי שמחפש סיפור אהבה נוגה, ולמי שמתעניין בתקופה.
אגב, לא ראיתי את הסרט, אבל הספר בהחלט עשה לי חשק.

וואו, איזה נודניק היורי ז'יוואגו הזה.אחרי שצפיתי בסרט בפעם המאה,התחשק לי לקרוא את הספר.
טעות.
בוריס פסטרנק המציא דמות בכיינית,חסרת עמוד שידרה,מובלת כצאן לטבח ללא התנגדות.לקראת סוף הספר השני התייאשתי והחזרתי אותם לסיפרייה בלי לסיים לקרוא.
הסיפור נמתח כמו מסטיק עם קטעי דיאלוג בלתי נדלים.
בקיצור תראו את הסרט ודלגו על הספר.

למען האמת נהנתי יותר מהסרט, מאשר מהספר!.הספר מתיש אולי לא מתאים לרוח הזמנים שלנו,העלילה לא מתקדמת, יותר מדי תאורים מיותרים.אינני מבינה איך הספר תוך שנתיים גרם לתת פרס נובל לסופר בזמנו...

ספר מעולה, שווה קריאה.