קראתי את הספר מתורגם לאנגלית , כתוב בשפה בהירה,קל להבין ולהזדהות עם הדמויות בסיפורים הקצרים שבספר . קצת על הספר,קובץ של סיפרים קצרים כשבמרכזו של כל סיפור דמות עיקרית אחת. המספר בוחן את הדמויות לעומק נפשם ומפיח בהם חיים.

למען האמת לא קל לחוות דעה על הספר הזה.
אם להיות עדין, הכתיבה לא קולחת וגודש הפרטים הביוגרפים מעיק משהו. אבל...
יונה וולך או יותר נכון דמותה שעולה ומצטיירת מתוך סבך הפרטים שווה את המאמץ .

המכתב שפרנץ קפקא כותב לאביו מרתק מהרבה בחינות.
המכתב הוא הרבה יותר מ"חשבון נפש" פשוט.
המכתב דומה יותר לתמליל של שיחה טיפולית בין פסיכולוג למטופל כשכאן פרנק קפקא ממלא את תפקיד שניהם .
מסקרן לדעת מה התועלת האישית שקפקא השיג כאן או מה היתה דעתו על המכתב הזה.

ספר כתוב ביד רב אומן. על פניו שפה פשוטה משהו ,קלה להבנה ומדוייקת אבל עם קצת מאמץ התגלה בפניי מלוא יופיו של הספר וגודל כישרונו של הסופר.
כמו נגן גיטרה מיומן ,מיכאיל בולגקוב,מצליח לפרוט על מנעד רחב של רגשות כשבראשם התשוקה שלו לחוות את חייו בצורה בלתי אמצעית,בצורה ישירה ללא מתווכים,את הכל; הטוב ,הפחות טוב, הרע והבלתי נסבל .ואת זה הוא חולק איתנו בנדיבות ,בהרבה אומץ וכנות בלתי רגילה.

גבר סנטימנטלי הוא סיפור אהבה פשוט לכאורה בין ארבעה אנשים- זמר אופרה, בנקאי עשיר, בת זוגתו הצעירה ואיש בגיל העמידה שמשמש כמלווה שומר, ראש, סוהר או משרת של הבנקאי ואשתו .
המספר מתאר את האנשים האלו באורך רוח ,סבלנות ומנקודת המבט של אדם שמנוסה "בהתבוננות" באנשים.
הקטע שהוא מתאר את הפגישה שלו עם הזונה הוא מרשים במיוחד.
קצת הזכיר לי את אחד הספרים של יהודית קציר "למאטיס יש את השמש בבטן"

קראתי את הספר לראשונה בגיל 18 והיכולת של מר קינן
לבטא כעס בצורה כל כך רכה ובהירה ריתקה אותי ...
מאוחר יותר בחיי קראתי את "מסע אל קצה הלילה"של לואי פרדיננד סלין ואת "הזר" של אלבר קאמי שריתקו אותי גם כן בגלל סיבות דומות .