פנדורין לא נוסע לסרייבו.

הרומן האחרון שיצא לאור בעברית של בוריס אקונין, "העיר השחורה" עוסק כרגיל ברגע גורלי בהיסטוריה הרוסית. קיץ 1914; מלחמת העולם הראשונה עומדת בפתח ובדיוק אז פורצת בבאקו שביתה כללית שמאיימת להשאיר את החזית ואת העורף ללא דלק. רשויות החוק קוראות לאראסט פנדורין לבוא לעזרת המולדת, והוא, יחד עם משרתו היפני הנאמן מאסה, יוצא לשם. המשימה, תוך כדי תנועה, הופכת לקשה עוד יותר: לאחר השכנת שלום בבאקו, עליו לצאת מיד לבלקן, לנהל משא ומתן בסרייבו, בבלגרד ובווינה, לפייס בין הסרבים לאוסטרים ולמנוע את מלחמת העולם.

באקו של תחילת המאה ה-20 היא ה"מערב הפרוע" הרוסי. מחלקת המשטרה וחיל הז'נדרמרים מושחתים מהיסוד, על רקע הון עתק שמופיע משום מקום. עיר שבה אזרים וארמנים מוכנים לשחוט זה את זה בכל רגע. מקום שבו חיים זה לצד זה גם רוסים, פרסים וכל מיני לאומים שונים המרכיבים את רוסיה, לצד המון מהנדסים ותעשיינים אירופאים. מקום שבו ישדדו וירצחו אותך בלי להניד עפעף. מקום שבו הפאר של הריביירה הצרפתית משתלב עם המוסר הירוד של תקופת צבירת ההון הראשונית.

דווקא בבאקו תחת שלטונו של ניקולאי השני, הפשע הפלילי והפוליטי השתלבו זה בזה בקשר הדוק. חוליות הלוחמים של הסוציאליסטים המהפכנים ובמיוחד של הבולשביקים, השיגו כסף על ידי מתן "חסות" (פרוטקשן) לתעשייני הנפט. כמעט כל אנשי המחתרת היו סוכנים כפולים של המשטרה, והז'נדרמים היו מקבלים משכורת מהמחתרת. על העיר הזו והסביבה הזו ישנו ספר מצוין של האנגלי סיימון מונטיפיורי, "סטלין הצעיר" (שתורגם גם לעברית).

הסיפור מרתק, הרקע מדהים, אבל אל תצפו לבכי. בוריס אקונין הוא פוסט-מודרניסט: הרומנים שלו מזכירים יותר חידות ומשימות שחמט מאשר ספרות "אמיתית". הגיבורים הם מריונטות; קשה לחוש אמפתיה כלפי הדמויות. העלילה תמיד זהה: הבלש הבודד פנדורין מוצא את עצמו בלב תככים היסטוריים אמיתיים: בין אם זה ליד פלוונה הנצורה, בטקס ההכתרה של אלכסנדר השלישי, לצד גופתו של מיכאיל סקובלב שמת בנסיבות מסתוריות, או בבאקו של ערב המלחמה העומדת להתפוצץ. אראסט פטרוביץ', כמו סוכן מודיעין שנשלח מההווה אל העבר, חושף את המזימה ומעניש את הנבלים; אך ההיסטוריה, בסופו של דבר, נעה כפי שהיא נעה במציאות. במקרה הטוב, פנדורין מצליח למנוע תרחיש גרוע עוד יותר.

הגיבורים ברומן יורים זה בזה באקדחי "מאוזר" ו"קולט", פוגעים בסכיני הטלה קטלניים, ופוצעים זה את זה בטכניקות של אמנויות לחימה סיניות ויפניות, ואפילו מוטבעים בנפט. אך עד העמוד האחרון, הגיבור הראשי והנבל המרכזי – פנדורין והלוחם הבולשביקי המכונה "הנקר" – יוצאים בנזקי גוף קלים בלבד. הרקע אופרטוני. בין דמויות המשנה של "עיר שחורה" ניתן למצוא שחקנים ובמאים של הקולנוע האילם, סריס מאוהב, אוליגרכית אזרית הוללת, קצין של המודיעין האוסטרי, רופא מקומי מבאקו, מנהל מחלקת המשטרה ולוחמים ארמנים גידמים. העלילה מתקדמת כמי שגולש בסלאלום במורד הר לעבר תהום בלתי נתפסת.

בלי להרוס את פרטי המשחק: התוצאה במשחק בין הטוב לרע היא 1:1 – השביתה בבאקו מסתיימת, אך את המלחמה כבר לא ניתן לעצור.

לטעמי זהו לא אחד הרומנים הטובים ביותר של אקונין. אבל הפרק הבא בסדרה הוא ממש מעבר לפינה, לפי ספרי עליית הגג, ״כוכב המים״ יוצא ממש ביולי 2026, אם כי הוא אינו המשך פרופר אלא דווקא אוסף סיפורים נפרד. את ספר ההמשך נקבל הרבה יותר מאוחר והוא לטעמי כנראה הספר העצוב ביותר בסדרה. הספר ״איני נפרד״, שיגאל ליברנט מתרגם ממש בימים אלה, צפוי לסגור את הסאגה. אבל אל תיפול רוחכם, יש גם ספר ספין-אוף בשם ״פשוט מאסה״, כך שעדיין נמשיך ליהנות מהרפתקאות פנדורין, גם אחרי שהסדרה תסתיים...

את מה שסיימון סינג עושה למתמטיקה קשה לתאר בכמה מילים, הוא מצליח לפשט תחום שרבים מתקשים בו ולטוות סביבו את סיפורי ההיסטוריה המעניינים ומסביר בצורה נפלאה מאין כמוה את העולם העמוס ומדהים של שיטות ההצפנה לסוגיהן ומתאר באופן שרק הוא יכול. אם אהבתם את "המשפט האחרון של פרמה" אתם תאהבו את ספר הנהדר הזה ותקבלו בספר אחד גם את מלחמת העצמאות הסקוטית, סיפורה של מכונת אניגמה ובניית המחשב של טיורינג ואת סיפור הולדתה של סוכנות GCHQ הבריטית (ה-8200 שלהם). עולם המודיעין וההצפנה מעולם לא היה כה מעניין כפי שהוא משתקף כאן. אם יש לכם אותו מהרו לקרוא, אם לא, אז מה אתם עושים כאן?

לה קארה הוא אבי ספרות הריגול והספר הזה הוא יצירה מדהימה שלו, אך יחד עם זאת לא מתיימר להיצמד לחוקי הז'אנר. הסיפור מותח ומעניין כמו שרק ריגול בתקופת המלחמה הקרה יכול להיות. אבל יותר מזה, הגיבור סמיילי הוא לא מרגל נוצץ ובניגוד לג'יימס בונד זהו לא סיפור על פעולה ויריות, אלא סיפור על חשיבה ועל איך מרגלים פועלים. בשביל לה קארה, ריגול הוא לא רק אקדחים ופצצות, אלא גם תככים והרים של ניירות וכך זה כנראה גם במציאות. ריגול זה גם בירוקרטיה מייגעת וחקירה מסועפת, ריגול הוא משחק מוחות יותר משהוא קרב יריות וג'ון לה קארה מעביר זאת בצורה מושלמת, זהו אחד מספריו הטובים ובעת קריאה חשוב שתזכרו, זהו סגנון אחר ממה שפוגשים בז'אנר הזה וזה אולי יתרונו הגדול של הספר.

לראשונה קראתי את הספר לפני שנים בשפה הרוסית, אקונין בשפתו הקולחת והנהירה מתאר בצורה נפלאה ונהדרת את הסיפור ולא פחות את הרקע להתרחשויות - לא הייתי יכול לדמיין את אֶראסְט פּטרוביץ' פותר תעלומות ברוסיה של ימינו, או בברית המועצות. הסביבה והרקע של הארועים המתרחשים בתקופת האימפריה הרוסית מתאימים ככפפה ליד לסיפור זה ולבאים אחריו, יחד עם פנדורין אנו נחשפים לפרטים נוספים עד לפתרון התעלומה על רקע בתיה של מוסקבה הצארית או בנופיה של הקיסרות תוך נסיעה ברכבת הקיטור הרועשת. זהו ספר נהדר שנותן טעם של עוד והרי אקונין הוציא עוד 16 ספרים נהדרים ועוד ספר ספין-אוף על מאסה המשרת, כך שיש למה לצפות למי שקרא את התרגום העברי של ליברנט.

התרגום העברי מוסיף לכאן המון, ניכרת היטב אהבתו ותשוקתו של המתרגם יגאל ליברנט וקוראי העברית שלא מכירים רבים מהמונחים והרקע של רוסיה וההיסטוריה שלה מקבלים תמונה נפלאה והסבר נהדר בנספחים ובתרגום שלא יורד ברמתו ומצליח להיצמד לשפת המקור. מי שלא קרא, מומלץ בחום ומי שקרא את כל ספרי הסדרה מצפה לו עוד הרפתקאות נהדרות כי ליברנט שוקד על תרגום הספר "העיר השחורה" ואך זה סיים את העבודה על "כל העולם במה" ומכאן שממתינים לכם עוד 4 ספרים וספר ספין-אוף נפרד שיצא לאור ברוסית רק לפני 3 שנים.

ואין כמו המוטו "לזכר המאה התשע-עשרה, שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה — חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב-טעם" כדי להבין כמה אהבה יש לאקונין להיסטוריה ומה שאנחנו מקבלים בספריו.