ספר שיצא מעזבונו של עגנון לאחר מותו ומרכז מספר רב של סיפורים קצרים וקצרים מאוד.
המשותף לכל הסיפורים הוא שכולם מתרחשים בבוטשאטץ וסביבתה, העיר בה נולד וגדל עגנון בילדותו. השפה העגנונית המשובחת באה לידי ביטוי בסיפורים הראשונים בספר (עד ע"מ 127), לאחר מכן יש עשרות סיפורים קצרצרים באורך של מחצי עמוד לעמוד עד סוף הספר, נראה שסיפורים אלה נכתבו ע"י עגנון כתוצאה מחוויות קצרות שחווה או מסיפורים ששמע מפי אחרים ואותם העביר לכתב, מה שנקרא סיפורי חכמים או סיפורי מעשיות. מכיוון שהם לא תוצר מלא של דמיונו והם כה קצרים השפה היפה של עגנון באה פחות טוב לידי ביטוי בהם והם נראים קקובץ סיפורי מוסר יהודיים.
הספר נפתח במחזור סיפורים שנקרא "יום אחד" ומכיל ארבעה סיפורים של 5-20 ע"מ כל אחד וממשיך בקובץ הסיפורים "תכריך של סיפורים" המכיל כ-20 סיפורים קצרים או קצרצרים. שני מחזורי סיפורים אלו המהווים כמחצית הספר עצמו נהדרים כולם ועגנון מתאר בהם בשפתו הייחודית את סביבת הולדתו ומספר סיפורים מדמיונו הפורה.

















