בניגוד לאורי וליעל, אני חושב שזהו ספר מצוין.
אני חייב וידוי קטן - אני מאד אוהב את התרבות של מזרח אסיה בכלל ואת תרבות יפן בפרט.
אבל גם מעבר לזה - הסיפור כשלעצמו הוא סיפור בלשי טוב ומתוחכם. בנוי לפי הגיון (מתמטי?) ונבנה ומוצג בפנינו שלב אחר שלב.
בנקודה הזו אני רוצה לציין שלעניות דעתי הסופר הוא סופר טוב מאד והכתיבה שלו (כפי שהועברה בתרגום) היא מעולה.
עכשיו נוסיף את התרבות היפנית ולפנינו ספר מצוין.
חוקרי המשטרה, לפי התרבות היפנית, חוקרים ולוחצים אבל כל הזמן מוסיפים התנצלויות במידה והיו קשים מדי. הכל עדין ומנומס - הפרטיות של האנשים, אופן החקירה, צורת הלימוד.
התוצאה היא ספר מצוין שגם מציג עלילה בלשית טובה ומתוחכמת וגם עושה זאת דרך מסנני התרבות היפנית.
אני אהבתי...

יום אחד הורגת יאסוקו - אם חד הורית לנערה בגיל העשרה - את בעלה לשעבר, שלמרות נסיונות לעבור דירה ולהחליף מקום עבודה לא הפסיק לאתר אותה ולהציק לה. סיפור נדוש. קורה גם אצלינו. השכן שלה - מורה למתימטיקה בתיכון - מציע את עזרתו ועזרתו מתקבלת בלי לשאול שאלות. מכאן מתפתח מאבק מוחות בין המורה - שהוא גאון מתימטי - לבין ידידו היועץ למשטרה, לפתור את התעלומה. וברקע - ניתוח נבכי נפשו של אדם יוצא דופן.

על העטיפה האחורית כתוב שהיגשינו הוא סופר פורה ונערץ, ושעל הספר הזה זכה בפרס יוקרתי (מוצדק לדעתי), כמי שמאמינה לכל מילה הכתובה על עטיפות אחוריות של ספרים, אני חייבת לכוון את חיצי הביקורת לתרגום: הספר כתוב גרוע, בסגנון פשטני ובאוצר מלים עלוב ומוגבל. ספר מתוחכם כזה היה ראוי לתלבושת מילולית וסיגנונית הולמת, והוא לא זכה בה.

תוך קריאה מתגנבת אליך מציאות יפנית: לא רק בשמות המוזרים לנו אלא גם בהתנהגויות הזרות לנו עוד יותר: השוטר מתנצל מספר פעמים בפני החשוד על החקירה המפריעה למהלך חייו(!) אחד הגיבורים ששוכר מכונית - הוא לא נוהג בדרך כלל - חושש להחנותה שמא תהווה הפרעה לנהגים אחרים(!) ואם למתבגרת מבקשת ממנה לעזוב את החדר וזו - בלי מילה ודאי לא ויכוח - פשוט עוזבת(!) יחד עם נימוס ברמה גבוהה אתה מבין שבתרבות הזו מה שחושבים האחרים חשוב יותר ממה שחושב הפרט.

הסופר מעריץ - כך נראה - מתימטיקאים ופיזיקאים ואלה הגיבורים בסיפורו. הספר מותח ומעניין, בעל פיתרון בלתי צפוי וסוף עצוב וידוע מראש.

יאסוקו היא אם חד הורית. למרות שהתגרשה מבעלה הוא ממשיך לרדוף ולחפש אותה ואת הבת שלה כדי לסחוט ממנה כספים. הבעל הגרוש מגלה היכן היא גרה ומגיע לדירתה, שם מתפתח ויכוח סוער שבסופו הבעל נרצח על ידי האשה והבת שלה.

אישיגאמי מורה למתמטיקה בוגר האוניברסיטה המלכותית היפנית שומע את הריב ומחליט להתערב לטובת האם והבת.

הבלש קוסנאגי ממשטרת טוקיו חושד באם ובבת אך אינו מצליח להוכיח את מעורבותן ברצח. הוא מצרף לחקירה את יוגאווה, פיזיקאי שלמד באוניברסיטה יחד עם אישיגמי לעזור לו לפתוח את מקרה הרצח.

בין אישיגמי ויוגאווה הגאונים מתפתח קרב מוחות שהוא למעשה המייחד את הספר.

רוב ספרי המתח לא יוצאים רחוק מהקופסא של פשע- חקירה- פתרון. הספר הזה פורץ דרך בסגנונו וכנראה שרק יפני היה מסוגל לכתוב כמוהו.
הפשע והפיתרון (הרוצח) ידועים מתחילת הסיפור. עיקר הסיפור סובב סביב החקירה שהופכת מתוחכמת מרגע לרגע.
אם אתם מחפשים סיפור מתח פורץ דרך ומוכנים לקריאה בראש פתוח זה הספר בשבילכם. מי שמחפש להישאר בקופסא של פשע- חקירה- פתרון כנראה לא יהנה כל כך כיוון שנותנים לו את הפתרון כבר בהתחלה.
מומלץ בהחלט.

ספר בסגנון שרלוק הולמס מודרני (ויפני).

הרקע הוא: אישה שברחה מבעלה ביחד עם ביתה. הבעל רודף אותן, עד שיום אחד הן רוצחות אותו.

מצד אחד יוגאווה (להלן יוגי) בתפקיד שרלוק – הוא מרצה לפיזיקה (כמובן גאון חובב שח) שעוזר לחברו הבלש לפתור מקרי רצח. מצד שני אישיגאמי (להלן אישי) מתמטיקאי (כמובן גאון. אין מידע על שח – אולי גו?) שעוזר לשכנתו לרקום סיפור כיסוי לרצח. כאן מתפתח קרב מוחות בין אישי ליוגי (שבמקרה הוא חברו לשעבר מהאוניברסיטה). אין כאן טובים ורעים, אלא רק טובים וטובים יותר (גם הרצח התבצע כהגנה עצמית).
אני התחברתי מאוד לספר ולדמויות (אישי הוא בול המורה שלי למתמטיקה מהתיכון!)

בספר זה, אנחנו הקוראים יודעים מה קרה באמת, אבל אנו לא יודעים את סיפור הכיסוי. יוגי לא יודע מה קרה באמת, והוא חוקר את רצח (ביחד עם הבלש), כך שאנחנו (בניגוד למצב הרגיל) מגלים פרוסה אחר פרוסה את סיפור הכיסוי. לכאורה זאת סיטואציה קצת מוזרה, אבל היא מעניינת ועובדת היטב. יש מאבק בין כותב החידה לאדם שמנסה לפתור אותה – ואתם בתווך, עם יותר מידע מיוגי. האם תצליחו לקשור את הקצוות?

הספר בהחלט סוחף (קראתיו בשלושה ימים). הסגנון השרלוקאי ניכר ביוגי (וגם באישי) כבר מהפתיחה – האבחנות הדקות, קריאת מצבים וכדומה. רואים שלסופר יש ידע במתמטיקה (מה שאי אפשר לומר על המתרגמת...) ובהחלט יש נקודות מעניינות בספר. (אם כי אני מכיר לא מעט גאוני מתמטיקה, ורובם מתקשים לקשור את השרוכים של הנעליים, שלא לדבר על רקימת סיפור כיסוי למעשה רצח...) ואפילו אימרה או שתיים בנושא אהבה וחברות.

כפי שניתן להבין – אני לא חובב שמות יפנים (בפרט לא כאלו דומים כמו יאסוקו ו-סאיוקו, קצת רחמים... חמש פעמים קראתי את הפסקה הראשונה ששתיהן מופיעות בה עד שהבנתי מי נגד מי...) אבל מספר הדמויות מצומצם ומתרגלים מהר מאוד. ואני כבר מתורגל בהרגלי כתיבה יפניים ממורקמי (כמו המנהג המוזר לתאר כל חדר שמופיע בסיפור כמספר מחצלות הטמגוצ'י שנכנסות בו – מה רע בקטן/בינוני/גדול?) ולמדתי לאהוב.

לסיכום - מומלץ לחובבי הז'אנר (ספרי תעלומה / בלשים, לאו דווקא שרלוק) ואוהבי התרבות היפנית (אבל לא רק).

וואו. ספר פשוט טוב. אני מאוד התחברתי לאופן הכתיבה, הניסוח, והצגת הדברים.העלילה בעיקרה סובבת אחר מתמטיקאי מוכשר שמצא עניין בשכנתו החדשה שרצה הגורל והסתבכה ולוקח את העניינים לידיים- שלו ופועל באופן נורא ללוגי ומחושב כדי להסתיר ראיות וכד'.
הסוף מאוד נוגה ויפה ובהחלט הותיר עליי רושם מומלץ בסופר חום!

ספר בסדר.
הספר מתאר חקירת רצח, די שגרתית. בלי הפתעות ואפשר לאמר בלי מתח. כי העבריינים ידועים, סיפור הרצח ידוע מראש, רק הדרך לתפוש אותם קצת סיזיפית( לא יותר מדי).
בקיצור איך אומרים באנגלית, NO STORY NO NEWS

גם כאן החלק האנטרופולוגי של ההתנהגות היפנית הוא המענין.

ספר נהדר. חייבים לקרוא.