במרכז הספר סהר, נער בן 16. כשמתחיל הספר הוא עומד לעלות לכיתה י' ולהיכלל במגמת התיאטרון. סהר הוא לא הנער הכי מקובל. יום לפני תחילת הלימודים הוא נמצא עם אמו בגלידריה ומסתכל על המקובלים היושבים במרחק מה ממנו, תוך שהוא מתבייש שמא יתפסו אותו מסתובב עם אמו. בכל זאת יש לו חבר אחד טוב - דן.
הספר מתאר בחינניות ובכתיבה קולחת מצבים שבהם נתקלים בני נוער רבים. יחד עם זאת התרשמותי היא כי סהר קצת יותר רגיש מהשאר ולכן כל הסיטואציות המתוארות, מתקבלות על ידו בצורה דרמטית יותר, בהשוואה לבני נוער אחרים. כך למשל הוא מאד מחכה לנשיקה הראשונה וכשדן מספר לו שהוא התנשק כבר הוא מאד מוטרד מכך שהוא לא זכה להיות הראשון שחווה את החוויה המכוננת.
ישנה ילדה אחת שסהר מרגיש וחושב כי הוא מאוהב בה, מכיתה ז הוא עוקב אחריה מרחוק, כי היא הבת המקובלת ביותר בכיתה וממש לא מביטה לכיוונו.
מבחינה פיזית / גופנית סהר לא כל כך אוהב את מראהו ובעיקר הגשר בשיניים הוא הגורם לביטחונו העצמי הירוד. בכיתה הוא זוכה להצקות מהמקובלים וזה מביא את אחותו הקטנה, תלמידת כיתה ז' באותו בית ספר לרצון שלא יקשרו אותה אליו. ביום הראשון ללימודים סהר נזכר בכאב, איך כשאחותו היתה צעירה יותר היא התגאתה שיש לה אח גדול שיגן עליה ורק כאשר ראתה שלו בעצמו מציקים היא התרחקה....
הספר כתוב כמעין יומן התבגרות, המתעד שנת לימודים אחת בחייו של סהר וזו שנה משמעותית במיוחד. שנה שבה בנוסף לכל הקשיים שתוארו לעיל, סהר אומנם עוקב מרחוק אחרי הילדה הכי מקובלת בכיתה, אך כשהוא מדמיין קשר איתה, שהוא מעבר לנשיקה, הוא לא בטוח שהוא רוצה בכך. ואולי הוא מתעניין בצורה מעמיקה יותר דווקא בילד החדש?
בקיצור, סהר הוא נער שהלב יוצא אליו כבר מהשורות הראשונות בספר. אם אתם בני נוער מוזמנים לקרוא, להזדהות. מצד שני אם מסע ההתבגרות שלכם אחר ממסעו של סהר, כי אתם מקובלים ואצלכם הכל עובר "חלק", תזכו להיכנס לעולמו של השונה מכם ולראות מנקודת מבטו של הנער מכתתכם. זה שאתם מכנים ואולי אפילו הוא נוהג לראות בעצמו "חנון"- אולי בזכות הספר הזה תזכו וגם הוא יזכה לראות את עצמו מעבר לחנוניות ולשונות שהוא מביא איתו.
בנוסף, אני חושבת שחשוב שגם הורים, מורים ואנשי מקצוע אחרים יחשפו למסע ההתבגרות המרגש של סהר, כך יבינו יותר לעומק את קורותיהם של בני הנוער המצויים תחת חסותם, את רגשותיהם, את מחשבותיהם.
ייתכן כי הספר יפתח פתח לדיון על הקשיים והמצבים שאליהם נקלעים בני הנוער. עלינו המבוגרים מוטלת האחריות לכוון אותם לחשיבה חיובית. סהר דמיין מסע התבגרות שכולו קצפת ודובדבנים ואין זה כך, למרות שהמסע שונה מכל התוכניות שראה בדמיונו , אולי זה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לו?
צאו למסעו המרגש והמפתיע של סהר למציאת עצמו ואולי בדרך תזכרו במסע משלכם. מומלץ בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
