עוד ספר שחשבתי שהוא מדע בדיוני. חלקית הוא בערך כזה, מתרחש בשנת 2074, יש בו חייזרים לכאורה, ורובי לייזר שמשמיעים פיצוצים... אבל למעשה זה ניסיון די מופרך לחבר שני קצוות – מין והריון של קטינות ואקשן אלים - שאינם מתחברים בצורה חלקה. מאז יצא לאור כאן ב 2012 (אין שום התייחסות לשנת יציאתו הראשונה לאור) חלו שינויים מסויימים גם בעולם המציאותי.

יש פה גיבורה בת 16, בהריון, שמסיבה כלשהי עוברת להמשך לימודים בבית ספר לנערות בהריון. זו בחירה שמתאימה לעבר, נראה לי, לא לעתיד בו הריון נעורים הוא מצב מתמיה - אמצעים יעילים למניעת הריון בשימוש מהמאה ה-20 – אבל אין גינוי חברתי המחייב להרחיק את נערה בהריון מהבית. בית הספר נמצא על ספינת חלל שמקיפה את כדור הארץ. הלימודים כוללים טיפול בריאותי מלא על ידי צוות גברי לגמרי – אין שום אישה בוגרת בספינה הזו.

אם להתייחס ליקום אותו מתארים ליכט וניל, המחברים, אפשר לראות שאת כל הדמיון שהיה להם השקיעו באוסף של נערות בנות 16 בתוך ספינת חלל (שיש לה דלתות מעץ, לידיעתכם, כתוספת יוקרה...) שמתנהגות כמו שיש החושבים שנערות מתנהגות. תוקפנות כלפי נערות אחרות, טָפֶּשֶת וחרמנות כללית. יש לסופרים גם כמה יציאות מצחיקות במיוחד. מכונית נחשקת היא קיה (כן, כן) יש גם "מכונית קלאסית", טויוטה שבזמן נסיעה פראית אומר בעליה הגאה "אל תדאגי, המכונית יכולה להגיע ל 200 קמ"ש". וואו. הטלפון בסיפור הזה הוא נוקיה (אולי זה רמז לזמן כתיבת הספר).

אבל הכי הכי – בשנת 2074 יש כלי רכב עם המנוע המוכר, של הבעירה הפנימית, ובעיקר – יש פקקים. אולי מירי רגב עדיין שרת התחבורה. אולי תסכימו אתי, שמה שווה העתיד אם עדיין הוא מתנהל באיטיות כמו העבר, כי הפקקים עדיין איתנו.
הגישה האנכרוניסטית למין מוסיפה עוד שכבת קרם על העוגה. אביה של הגיבורה שהוא סוג של מהנדס עם חשיבה תכליתית, מציין בפניה, שבשביל כוס חלב שום גבר לא צריך לקנות את הפרה. כך שכדאי שהיא תפנים לא לקיים יחסי מין לפני שיש לה טבעת נישואים (כך פירשתי את המשתמע מדבריו).

הסיפור קריא, משעשע למדי, עם הפתעה חמודה בסוף. אפשר לקרוא אם לא מתייחסים ברצינות רבה מדי למה שהוא מתאר ובעיקר – אם מבינים שהוא לא מדע בדיוני, לא מעצים נשים, לא צופה פני העתיד. לפי מה שכתוב בכריכה האחורית – זה הראשון בסידרה. בהנחה שהספר הראשון לרוב הוא הטוב בסידרה, גם אם הייתי חובבת המשכים, הייתי נמנעת מהמשכיו.

עוד ספר שחשבתי שהוא מדע בדיוני. חלקית הוא בערך כזה, מתרחש בשנת 2074, יש בו חייזרים לכאורה, ורובי לייזר שמשמיעים פיצוצים... אבל למעשה זה ניסיון די מופרך לחבר שני קצוות – מין והריון של קטינות ואקשן אלים - שאינם מתחברים בצורה חלקה. מאז יצא לאור כאן ב 2012 (אין שום התייחסות לשנת יציאתו הראשונה לאור) חלו שינויים מסויימים גם בעולם המציאותי.

יש פה גיבורה בת 16, בהריון, שמסיבה כלשהי עוברת להמשך לימודים בבית ספר לנערות בהריון. זו בחירה שמתאימה לעבר, נראה לי, לא לעתיד בו הריון נעורים הוא מצב מתמיה - אמצעים יעילים למניעת הריון בשימוש מהמאה ה-20 – אבל אין גינוי חברתי המחייב להרחיק את נערה בהריון מהבית. בית הספר נמצא על ספינת חלל שמקיפה את כדור הארץ. הלימודים כוללים טיפול בריאותי מלא על ידי צוות גברי לגמרי – אין שום אישה בוגרת בספינה הזו.

אם להתייחס ליקום אותו מתארים ליכט וניל, המחברים, אפשר לראות שאת כל הדמיון שהיה להם השקיעו באוסף של נערות בנות 16 בתוך ספינת חלל (שיש לה דלתות מעץ, לידיעתכם, כתוספת יוקרה...) שמתנהגות כמו שיש החושבים שנערות מתנהגות. תוקפנות כלפי נערות אחרות, טָפֶּשֶת וחרמנות כללית. יש לסופרים גם כמה יציאות מצחיקות במיוחד. מכונית נחשקת היא קיה (כן, כן) יש גם "מכונית קלאסית", טויוטה שבזמן נסיעה פראית אומר בעליה הגאה "אל תדאגי, המכונית יכולה להגיע ל 200 קמ"ש". וואו. הטלפון בסיפור הזה הוא נוקיה (אולי זה רמז לזמן כתיבת הספר).

אבל הכי הכי – בשנת 2074 יש כלי רכב עם המנוע המוכר, של הבעירה הפנימית, ובעיקר – יש פקקים. אולי מירי רגב עדיין שרת התחבורה. אולי תסכימו אתי, שמה שווה העתיד אם עדיין הוא מתנהל באיטיות כמו העבר, כי הפקקים עדיין איתנו.
הגישה האנכרוניסטית למין מוסיפה עוד שכבת קרם על העוגה. אביה של הגיבורה שהוא סוג של מהנדס עם חשיבה תכליתית, מציין בפניה, שבשביל כוס חלב שום גבר לא צריך לקנות את הפרה. כך שכדאי שהיא תפנים לא לקיים יחסי מין לפני שיש לה טבעת נישואים (כך פירשתי את המשתמע מדבריו).

הסיפור קריא, משעשע למדי, עם הפתעה חמודה בסוף. אפשר לקרוא אם לא מתייחסים ברצינות רבה מדי למה שהוא מתאר ובעיקר – אם מבינים שהוא לא מדע בדיוני, לא מעצים נשים, לא צופה פני העתיד. לפי מה שכתוב בכריכה האחורית – זה הראשון בסידרה. בהנחה שהספר הראשון לרוב הוא הטוב בסידרה, גם אם הייתי חובבת המשכים, הייתי נמנעת מהמשכיו.