חזק מאד. מקורי בגישתו למלחמה - במיוחד בז'אנר המד"ב - אין "רעים" ו"טובים", אלא יש מלחמה, שהיא פסולה מיסודה. למיטב זכרוני, אפילו לא מוסבר על מה הסכסוך.
טכנולוגיות קרב חדישות ומלחמה דמיונית רק מחדדות את המסר המועבר: מלחמה היא בסך הכל "המון גדול אחד הוטל על המון גדול אחר, כדי לנפנף ברובים פרימיטיביים, סכינים ואלות, עד שאחד הצדדים הסתובב ועשה ויברח." (ע"מ 41)

אנשים הם אנשים, מלחמה היא מלחמה, אירוניה עצמית היא אירוניה עצמית.

ספר מעולה, על מלחמה, על שלום, על בני אדם ועל מוסכמות חברתיות.

שמו של הספר הוא למעשה אנטיתזה מכוונת לספרו הקודם של הלדמן - מלחמה לנצח.
בניגוד למחלמה לנצח הספר הזה מצליח להיות ספר מד"ב טוב, מעניין ומרתק למרות שחבויה בו עקיצה פוליטית והתחכמות ולמעשה - שני הספרים מציגים את העקרון איתו חזרו רבים מבוגרי מלחמת ויאטנאם הביתה לפי המלחמה עצמה היא פסולה והחיילים בובות חסרות מחשבה בעולם של אינטרסים גלובליים והם נושאים איתם "צלקות" מוסריות עקב חלקם בלחימה.
קשה לי לקבל עקרון פשטני כל כך שבעיני גם אינו נכון - אבל בניגוד לספרו הקודם וכפי שפתחתי בהקדמה, הספר הזה פשוט מהנה לקריאה למרות המסר החבוי בו.
שווה קריאה.

ב"ה
משעמם
המתח והפעולה בסיום לא הצליח להפיג לי את רושם השעמום.