"השמתם לב לאיש הטוב
המנקה יום יום הרחוב?
המטאטא שלו גדול,
מונף לימין, מונף לשמאל,
גורף ניירות, שבבים של עץ,
שברים של כלי זכוכית נוצץ,
קליפות תפוז, וכל אשפה
אוסף, זורק לתוך הפח.
היום עברה ברחוב ילדה.
ברכה אותו, אמרה: "תודה".
שאל האיש את הילדה:
"על מה, על מה אמרת תודה?"
ענה לו כי אתה איש טוב,
המנקה יום יום את הרחוב."
נזכרתי בשירים חמודים אלה על האנשים והחיות השקופים - ונזכרתי שלפעמים "מתוך שלא לשמה בא לשמה".
לפעמים אנחנו רוצים להעריך את האחר, כל אחד שמגיעה לו מילת הערכה והתבוננות בטוב שהוא תורם - אבל זה נשכח בלחץ וטרדות היום יום.
כשהייתי בטירונות הייתי מבוהלת שאשכח לפנות למפקדים לפי החוקים -
כאמרה הידועה: אם זה זז תצדיע לו - אם זה דומם תסייד אותו...
בפעם הראשונה שחזרנו הביתה לשו"ש ועליתי לאוטובוס יצא לי להגיד "הקשב הנהג", וזה היה מאוד מביך.
כדי לא לטעות שוב החלטתי להבחין יותר טוב מה אני עושה ומול מי אני עומדת - והבנתי שיעזור להתבונן בתועלות באופן אקטיבי, ובכך לפנות מיוזמתי אל הנהג בצורה אחרת ולשקף לו את חווית הנסיעה שלי.
כך התחלתי להגיד תודה לשומרים, מוכרים במכולת, נהגי אוטובוס ומונית, מנקי משרדים... ובכלל, לראות ולהעריך את הכישורים שלהם גם אם אלו לא המקצועות בראש הפירמידה החברתית.
השירים החרוזים בצורה נהדרת (כמו שפעם הקפידו ובשנת תשמ"א רק ספרים כאלה יצאו לאור)
עוסקים בכל מי ובמה שלא תמיד נזכור להגיד לו תודה.
מנקי רחובות, כלבים נאמנים, אחים קטנים, סוסים ידידים, ילדים בעלי כוונות טובות, הים, המזל, ההתפשרות, חכמת הטבע, כרכום (בעקבות בקשתו של ילד).
מחזיר לימים של פעם שבהם הייתה מעלה לציין לשבח את מי שעושה ולא את מי שמתחמק באלגנטיות.
אני בעד להחזיר את ההתבוננות בפרטים ומציאת הפלא בחיי היום-יום, ממש ממליצה על הספר גם לילדים של היום, שיראו מה זה חריזה טובה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
