ביקורת ספרותית על אישה בעונת מעבר מאת ענת לב-אדלר

---

ספר שמאוד משקף את גיל 50, ולא בקטע טוב בעיני בתור מי שעוד לא הגיעה לגיל, אבל כן עברה כמה משברי גיל.
לא קראתי לעומק את כל הספר אבל מה שקראתי הספיק לי כדי להבין שגם הדברים הכי מסעירים מוצגים כאן בצורה מעייפת, כאילו שאין למה לצפות.
ברור שמסרים כאלה על קידוש הנעורים ימכרו יותר ספרים, השאלה אם זו המטרה, למכור להמונים את מה שכעבר יש להם בבית?
במסווה של העצמה נשית?
לא נראה לי שיש אישה מתבגרת שלא מטיפים לה שהעולם שייך לצעירים, אז על מה הקוראת בדיוק משלמת?

אכן יש מחסור בספרות עמוקה עם גיבורים מעל גילאי עשרים, ובטח שספרות *נשית* שמתארת מה קורה אחרי גיל חמישים בצורה שהיא לא שטחית.
האם אפשר לכתוב ספר שלם על מה ש*לא* קורה בחיים שלך בלי לשעמם?
האם זה אפשרי לכתוב ספר מעניין על בנאדם מבוגר בלי שיש לו איזו מחלה חשוכת מרפא ולפנות למיינסטרים?
כי אם התמה המרכזית היא פשוט שפעם היית צעירה ובטח גם די מסעירה ועכשיו את כבר לא צעירה...
אז זו די "דרכו של עולם", לא?

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על אישה בעונת מעבר