ביקורת ספרותית על לא ראיתי את זה מאת תמר גן ליברמן

---

לא ראיתי את זה מאת תמר גן פרידמן

את מה לא ראיתי?
מה היה לי מול העיניים שפספסתי?
האם התעלמתי שלא במודע?
או שבעצם זה לגמרי היה במודע כי לא יכולתי להתמודד עם ההשלכות?
פשוט לא ראיתי את זה.
אבל מה זה בכלל ראיה?

על העלילה:
הודיה ונדב. אחים תאומים בני 17 מחוברים בלב ונפש.חווים את החיים ביחד.
נדב מחפש בעולמו תשובות. הוא לא תמיד יודע מה בדיוק השאלות וגם פוחד להעלות אותן על דל שפתיו אבל הן בהחלט שם והן מציקות לו.
אין לו מושג מאיפה להתחיל למצוא תשובות והוא בוחר בישיבה לנוער נושר בצפת- בתקווה שהחיים בישיבה יגאלו אותו מהמחשבות האסורות ומהתשוקות.. ישיבה כזו שלא מחייבת,לא מכריחה, לא מלחיצה - במיוחד אחרי הבחינות הכושלות שלו במתמטיקה והרצון המתרחק לתואר ראשון ויחידה 8200

הודיה פגועה. היא מרגישה חצויה. נדב נעלם לה. הוא כבר לא חולק את הרהורי ליבו כמו פעם. היא מרגישה שעובר עליו משהו אבל הוא לא משתף. ובזמן עצבותה והרהוריה היא פוגשת בשכן הישן-חדש שלהם דניאל ,שמפריד בין חדריהם קיר הבניין הדק- אותו היא מתחילה לראות באור חדש. דניאל הוא לא דתי. הוא מעשן בשבת. יש לו פירסינגים לרוב וגם קעקועים לא עלינו. אבל הנשמה שלו היא נשמה טובה והרצון שלו לעזור להודיה גדול.

מה חשבתי על הדמויות:
נדב- יש לו חלל גדול בחיים מלא שבילים לא מסומנים. הוא יודע שמתפקידו לבחור שביל וללכת לפי המפה. הוא לא חסר אחריות ואינו משליך הכל כלאחר יד. הוא אחראי ויודע לשאת בהשלכות למעשים. בחור מאוד רגיש ומלא אהבה טהורה ותמימה. לומד להכיר את עצמו ואת השבילים שמקיפים אותו. לומד את סימני הדרך,פירושם ויעדם. לא מפחד לחקור ולהיחשף לדברים חדשים ומשתדל להשאיר מקום גם לדברים הישנים, לפחות לאלו השימושיים.

הודיה- רוצה להיות חלק מהציבור והקהילה. להוביל. לעשות שינוי ולהתעלות רוחנית. היא לא מוכנה להיות סוג ב ולשבת מאחורי מחיצות. היא אנושית לחלוטין ומתקיימות בתוכה ישויות קטנות עם רצונות קטנים משל עצמם. יש לה לא מעט קונפליקטים וכעסים אבל היא עגולה ומלאת רגש. היא אימהית ונשית ומחוברת לעצמה מאוד. לא מפחדת להרגיש ולהתמודד עם רגשות.

מתן- בחור יפה תואר ומלא תשוקה. מוצג באור מלא יצריות ותלותי. הפריע לי שהוא היה ייצוגי "ליצר הרע" ויצג אותו במין החלטיות שלילית שבגללו אנשים סביבו עשו טעויות וחטאים- בהמשך הספר הסיפור האישי שלו הואר והבנתי כמה מיהרתי לשפוט אותו ולהכניס אותו לתיוגים.

מה אהבתי במיוחד בספר:
בתור אחת שבאה מרקע חרדי (לשמחתי-בלשון עבר. עזבתי את הדת לפני שנים רבות) ומי לא מחפש את זהותו המינית בגיל ההתבגרות- לקרוא את הספר היתה חוויה טובה עבורי. אני חייתי בסביבה שלא היתה בה מקום לחיפוש הזהות המינית. לא היה בה מקום לדגים שלא שוחים עם הזרם -והתגובות היו קיצוניות, בוטות וכואבות בהתאם(בעצם הם היו חסרי פרופורציה לחלוטין)
קריאת הספר לימדה אותי, גם כאמא כיום שאוהבת את ילדיה בלב ונפש לעד- את מבחני הזמן והחיים. מה היא קבלה והכלה הורית. מה היא קבלה והכלה-קהילתית סביבתית. איך זה נראה מהצד השני-ולא רק כילד מבולבל- אלא כהורה מבולבל לא פחות.

למה הספר הזה חשוב:
הומואים בקהילה הדתית (ובכלל הקהילה הגאה לגווניה) ועוד בני נוער הוא נושא עם קצת יותר מודעות היום אבל לא מדובר מספיק. אין ספרי סיפורת בנושא ושיח פתוח. והוא נושא כל כך חשוב שמעסיק הרבה בני נוער והמענה והשיח -מעטים.
הספר הזה הוא ספר חשוב. הוא חשוב כי הוא לא עיוני, הוא לא יתן לך עצות מעשיות וטיפים להתמודדות עם הומוסקסואליות בחברה הדתית-או התמודדות עם נטייה מינית בכלל- הוא מספר סיפור פשוט, בצורה כנה וישירה, סיפור שכל אחד יכול לקחת ממנו את החלקים שנגעו ודיברו אליו. סיפור שכל אחד יכול להזדהות עם דמויות אחרות בו ולהיתייעץ איתן בראש ואולי אפילו לערוך דיאלוג דמיוני.
סיפור שנותן מקום חם בלב לכל נפש באשר היא. באשר הוא בנאדם באשר הוא בריאה.
לפני היותנו הכל.

עצה לסוף:
ספר על מערכות היחסים שלנו. עם אלוהים, עם חברים,עם שכנים ועם עצמנו. איזה חוט מושך לאן ואיזו מערכת יחסים באה על חשבון אחרת. איך לזהות מערכת יחסים הרסנית ומתי לתת ללב להוביל. ובכלל ספר שמדבר הרבה על הזהות האישית. הפנימית שלנו- מי אני?

סגנון כתיבה קולח. מלא רגש וכנות. הכל חשוף ומונח על השולחן. הקורא נחשף להמון חויות ונקודות מבט שונות בפתיחות ופשטות מוחלטת. בשפת היומיום "הרגילה".

העריכה הלשונית של גל אלגר המוכשרת לספר הוסיפה כאן אבקת סוכר ומייפל לעוגה המתוקה הקיימת.

מתאים מגיל 15 ומעלה (בהחלט גם למבוגרים!) ולא רק לקהל דתי.
ממליצה ממליצה ממליצה!

Tamar Gan-Lieberman

» ביקורות נוספות של ציפור דרור
» ביקורות נוספות על לא ראיתי את זה