אז מה יש בספר הזה?
אוסף של סיפורים קצרים, כתובים בשפה עשירה.
כמה עשירה? עשירה מאוד, אולי אפילו יותר מדי לפעמים. עמוסת דימויים מפתיעים, מעניינים, לולייניים, מוגזמים לפעמים, כמו להטוטן שזרק יותר מדי כדורים לאוויר.
ובגזרת התוכן?
אוסף סיפורים על הציבור החרדי (ואחד או שניים על הציבור הדתי לאומי).
הסיפורים מתארים את החברה, כפי שהסופר ככל הנראה רואה אותה ומכילים גם ביקורת חברתית.
אף אחד מהם לא יגרום לכם לחוש חיבה כלפי החברה המתוארת. עוד לפני הביקורת החברתית, אלו התיאורים, ולו רק התיאורים החיצוניים, בחירת הדימויים, שיגרמו לכם לחוש סלידה. רתיעה.
לדוגמה, בסיפור האחרון, מתוארות הנשים ההולכות לטבול במקווה כמסתירות את הליכתן לשם "כמנהג חתול בגלליו", ואם תהיתן כיצד נראות אותן נשים הרי ש"קומתן שפופה ובשרן רופס ומחוטט ומוכה בצער הלידה והבעל ובצער גידול הילדים וכיבוד ההורים והפרנסה".
גיבורי רוב הסיפורים הם אאוטסיידרים. דחויים. כאלו שלא מתאימים, שלא כמו כולם, שקצת בצד. או שאולי כן כמו כולם, אבל הסיפור מוביל אותם, לראשונה בחייהם, לשבילים צדדיים הסוטים מן הדרך הראשית.
אבל אפילו הם - אינם מעוררי חיבה. הם לא מצליחים או שמא לא רוצים לעורר בקורא את היצר האנושי כל כך של הזדהות עם האנדרדוג.
אולי חמלה, במשורה, מהולה במעט סלידה או בוז.

הסיפורים כתובים יפה, באמת יפה.
אבל לא יכולה לומר שנהנתי מהספר.