ביקורת ספרותית על איליאדה [מהדורת מאגנס] מאת הומרוס
ספר טוב

---

אין בידי את תרגומו של ארואטי אלא של אהרן שבתאי ואולם הוא לא מופיע משום מה תחת הומרוס ויצא בהוצאת שוקן.

מה דעתי על הספר שנחשב אולי שני לתנ״ך בחשיבותו למרות שכנראה נכתב לפני התנך? נו טוב, ידוע הוא כי מדובר בספר עליו התחנכו כל אנשי התרבות הגדולים בכל הזמנים ושעבר מפה לאוזן בשירה עד המאה הראשונה, חלק בפפירוסים וחלקים אחרים פה ושם אבל בעיקר מדור לדור בעל פה. מוכר לכם? כן, משהו שמזכיר את הגדת פסח.

האם היתה מלחמה כזו? כנראה שכן, במאה ה-12 לפני הספירה, זאת אומרת כ300 שנים לפני שהומרוס שר את האיליאדה.

האם הסיפור והדמויות אמיתיים או במילים אחרות האם מדובר בספר היסטורי? לא אבל כנראה ששמות לוחמים מפוארים אולי כן לקחו חלק במלחמות עבר. מה שבטוח הוא שהספר מושתת על המיתולוגיה היוונית שהיא אף עתיקה יותר ממלחמת טרויה-ספרטה.

האם היתה הלנה היפה שעבורה חרפו נפשם אלפי בני אדם? הדעות חלוקות אבל זה לא מעניין משום שהלנה היא רעיון, אידאה, עקרון ששווה להלחם עד חירוף הנפש עבורו. הפילוסוף העצום אפלטון ללא ספק הכיר את הסיפור ואני לא אתפלא אם שם החל רעיון האידאות והאהבה האפלטונית שהיא ממש לא אהבה ללא מגע.

האם אכן הומרוס כתב את האיליאדה? לא ברור אבל כן מצויין הברנש בכתבים של אחרים מהתקופה כזמר עיוור שהיה עובר ממקום למקום ומלווה עצמו בנבל עתיק את סיפור המלחמה המטורפת. את מהלך הדברים היה שר לאורך ימים לא מעטים, מעין קולנוע או תאטרון של הימים ההם כשכל ערב יכול היה להמשך חמש שעות ויותר והקהל צמא לדעת מה הלאה. מדובר על 24 שירים או ספרים, יש עלילה, לא יאומן אבל העלילה היתה אפילו מרתקת לפרקים.

האם הומרוס הוא אותו הומרוס שכתב את האודיסאה? כנראה שלא משום שלא מסתדרות שנות חייו אבל מי שכן כתב את האודיסאה עשה עבודה מדהימה כנראה כי כולם משייכים אותה להומרוס. מה שברור הוא שבעקבות האיליאדה נכתבו עוד אבני דרך בתרבות המערב.
הספר המלא הודפס ב1489 לראשונה, העותק המלא הראשון שיש בידינו כיום נכתב בשנת 10 לספירה.

האם אני מוצא רפרנסים לספרים אחרים? ודאי, ניתן לראות קשרים לבהגווא גיטא נניח או לתנך אפילו.
האם כדאי לקרוא את הספר? אם אתם רוצים לדעת על מה התחנכו ולמדו (כי היה חייב פעם ללמוד תרבות יוון) הסופרים הקלאסיים שכתבו את הספרים המדהימים שכולנו כל כך אוהבים, כדאי להבין את התשתית והתשתית היא ספרי קודש, מיתולוגיות, האיליאדה, האודיסאה, האניאס – וירגיליוס (המאה ה־1 לפנה"ס), הטרגדיות האתונאיות (אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס), הקומדיה האלוהית – דנטה אליגיירי (המאה ה־14), מחזות שייקספיר – במיוחד טרויולוס וקרסידה (תחילת המאה ה־17), גן עדן האבוד של ג׳ון מילטון, פאוסט של גיתה, יוליסס של ג׳ויס ועד תומאס מאן....
ואולם, הספר מתיש חברים, לא מתאים לקריאה מודרנית, חזרתי כמו תפילה (זכרו שהוא היה מושר) ואלים בצורה פנטסטית ומהפנטת לעיתים אבל מייסרת ומחליאה.

אם אני צריך שוב להשתמש במילה האם או אם, אז אם יבקשו שאתאר את הספר ממש בקצרה הייתי מתאר אותו כך:

דמיינו 2 שחקני שחמט בעידן עתיק, כל אחד מהשחקנים מזיז את הכלים שלו ואולם המלך, המלכה, הרץ, הסוס וכולי על השולחן הם רבים ולא יחידים, השחקן אולי שולט על המלכה או המלך אבל כל אחד מהם מכיל בתוכו שולחן שחמט אחר ושלם שמכיל עוד שולחן ועוד שולחן וכך בכל מהלך זזים עולמות שלמים ומגיבים אחד לשני בתגובות לא צפויות ואפילו לא הרמוניות. הזזת חייל בשולחן הראשי ומתה מלכה בשולחן 4 בעקבות התזוזה הזו.

זאת אומרת שהאלים, אופס, השחקנים שולטים לכאורה בשחקן כלשהו על השולחן שלפניהם אבל הכלי שזז מכיל בתוכו שולחן שח אחר וכך הלאה והלאה והשחקן הראשי (זאוס) הוא היחיד שרואה את כל השולחנות, השחקנית מולו היא הרה, לא עזר כנגדו אל לעיתים לגמרי פשוט נגדו.

נו, אז מי מזיז את השחקן במימד השחמט הרביעי? השחקן הראשי מזיז את בעל השולחן במימד השני והוא מושפע בעצמו אבל גם מעביר מסר (מלך שכזה) לשולחן במימד הפנימי שלו, שם השחקן הוא מפקד, וכך בשולחן השלישי זז שחקן אחר שמושפע ממהלכיו של היריב, שהוא כלי במשחק של השחקן היריב וכולי וכולי..... כל תזוזה משפיעה על כמה עולמות שמשחקים במקביל וכל עולם מושפע מכל מהלך שקורה בזום אין ובזום אאוט מהמשחק. ככה הספר נשמע ונקרא בעיני. אתה מכיר את האלים הקטנוניים, הם יושבים ורואים את המלחמה כאילו צופים בפרק של האח הגדול. ממש בידור לטיפשים. הם ביניהם רבים ומתקוטטים כמו תינוקות. בני האדם עושים הכל למצוא חן בעיניהם ולפעמים זה עוזר ולפעמים לאו דווקא.

שחמט משחק אלים וגאוני בו זמנית. הכל יש בו וכך באיליאדה. תוכלו למצוא שם:
כעס, אגו, שליטה, שנאה, אהבה, קנאה, אחווה, רכושנות, אלימות, מוות, חיים, רצון, הכנעה, כיבוש, רמייה, עוד אלימות, תקווה, חרדה, פחד, דכאון, הקרבה, ריגול, אונס, פוליטיקה, הכרעה ואני יכול לתת פה עוד 50 מילים לפחות לתאר את הזוועה עליה חונך העולם המערבי.

מה הפלא אם כן שאנו ממשיכים להלחם אחד בשני? אם זו אבן דרך בתרבות המערבית אזי אין תקווה.
אולי ללא הומרוס לא היו הרבה נכסי צאן ברזל אחרים אבל אולי היינו פחות סובלים אחד את השני? הספר הוא רשימה אינסופית של מוות, הרס, אלימות זוועתית וחוסר אונים ועם זאת יש שם רגעים מרתקים המתארים את הרוח האנושית ומדוע לא מותר האדם מן הבהמה בו זמנית.

לכן, אני מצד אחד טוען שיש מסרים נפלאים באיליאדה, ומצד שני מדובר באופי האנושי המטריד של האדם שלא השתנה עד כה ואם כן אז לרעה. מצד שני הייתי מקצר את הספר ל-40 עמודים, סיפור קצר על מצבו העגום של הטבע האנושי מאז ומעולם (אגב, הגרסא הרומית קצרה יותר).

מצד שני, איך אני יכול לבוא בטענות למשהו שנכתב, סליחה הושר כל כך מזמן? זה שרד דורות, ממש כמו התנ״ך, גם שם האלימות חוגגת, גם שם האל כועס, נקמני ומסדר את הכלים על לוח השחמט איך שמתאים לו. האם היה טוב יותר לאנושות ללא התנ״ך? אני לא בטוח אבל אני בטוח שהייתי שמח לבדוק בתנאי מעבדה.

הציון שלי לספר הוא 8 מתוך 10. אין לי המון יכולת להמליץ לקרוא אותו אלא אם אתם בתקופה מזוכיסטית ועם זאת בא לכם לחפש בתוך הטקסט את הרגעים המזוקקים של התעלות הנפש שנכתבה כמעט לפני 3000 שנים אז אל תתמקדו בכל שם או בחזרתיות ההיפנוטית ותנסו להנות למרות הסבל.

peace

» ביקורות נוספות של פאוסט
» ביקורות נוספות על איליאדה [מהדורת מאגנס]