אכזבה קשה עד כדי נטישת הספר באמצעו.
הספר עוסק בשני עניינים מרכזיים:
הראשון: שואת יהודי סלוניקי.
הנושא הזה מסופר כמעט במדויק. סיפור השואה שנפלה על יהודי סלוניקי כרעם ביום בהיר, התעללות הנאצים ביהודים לאחר כיבוש העיר, ריכוזם לקראת שילוחם לאושוויץ-בירקנאו, ואשר אירע להם שם. גם אם אין דיוקים פה ושם, המדובר ביצירה ספרותית, ולא ספר היסטורי, והרי ביצירה ספרותית יש חופש לדמיונו ויצירתו של הסופר.
הנושא השני: סיפוריהם של ארבע הדמויות המרכזיות: סבסטיאן, ניקו, פאני, והרוצח הנאצי אודו גראף - קורותיהם בסיפור שואת סלוניקי ודרכי הישרדותם עם תום המלחמה.
הנושא הזה מאכזב ומגוחך. האירועים הקורים לכל אחד ואחד מן הארבעה לא ייתכנו גם ביצירה ספרותית. לדוגמה: סיפורו של ניקו, המשיג דרכונים שונים, ניצל מן הנאצים, נוסע באמצעי תחבורה שונים, כולל רכבות, מסלוניקי דרך כל אירופה לאושוויץ-בירקנאו, כדי לדעת מה עלה בגורל משפחתו, ונכנס בשערי המחנה עם הצבא הרוסי, הוא סיפור כל כך בלתי אפשרי ומגוחך. כאן התחלתי להרגיש לא נוח. יכולתי לתת דוגמאות נוספות מתולדותיה של פאני ואופן הישרדותה, הינצלותו של סבסטיאן, והימלטותו של מפקד מחנה ההשמדה מיד הרוסים...
חלק זה הוא בלתי הגיוני, עד כדי עלבון לאינטליגנציה.
וחבל, נהניתי מספריו הקודמים מיץ' אלבום, ושמחתי לראות את ספרו על שולחן הספריה, וכגודל השמחה גודל האכזבה. !!!!

















