ביקורת ספרותית על הדלת שבקיר; תחת הסכין - PETITE #VI מאת ה"ג ולס
ספר טוב

---

קריאה פשוט מרתקת. שני סיפורים קצרים שמכילים עומק פילוסופי ורגשי שגם רומנים עבי כרס לא מכילים.

הסיפור הראשון, "הדלת שבקיר", הוא מעין פרוטו-נרניה, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה עמוקה האהבה שלי לעולם המופלא של נרניה. ובכן, בהתחשב בדמיון גם מבחינת עלילה וגם מבחינת הסאבטקסט בין שתי היצירות, באופן מובן מאליו התאהבתי בסיפור הזה.
הסיפור עוסק באדם שכאשר הוא היה ילד צעיר מאוד שוטט ברחוב, וראה דלת ירוקה מסתורית בקיר. הוא הרגיש משיכה עזה ולא רציונלית לדלת הזו, אבל מצד שני שיקולים פרקטיים גרמו לו לחשוש לעבור דרכה - מה אבא שלו יגיד וכו'.. לבסוף הוא נכנע לתחושת המשיכה הזו, וכדי לא לעצור בעצמו, הוא רץ ונכנס מבעד לדלת.
הוא מגיע לעולם פלאות שבו הוא מרגיש אושר שמיימי, וחווה בו דברים מופלאים; פנתרים ידידותיים מתלטפים בו, משחקים קסומים עם ילדים אחרים, אבל לבסוף הוא משתגר חזרה לעולם שלנו, לאחר שהוא מדפדף בספר שהוא ראה בו את כל חייו, מגיע לשלב בו הוא נכנס מבעד לדלת, ומעביר לדף הבא.

מאז, כל החיים שלו הוא עובר יחסים מורכבים עם הדלת הזו; לפעמים הוא משתוקק מאוד להגיע אליה, לפעמים הוא פחות חושב עליה, אבל תמיד - תמיד כשהוא נתקל בדלת הזו, כל פעם במקום אחר, הוא לא עובר דרכה. תמיד יש לו שיקולים כמו להגיע לבית ספר בזמן, או ללכת לראיון לקבלת מלגה, מה יגידו החברים אם הוא יעזוב אותם באמצע הליכה, עומס בעבודה וכו' וכו'..

יש כאן הרבה מהנושאים שיש בנרניה: האמת הגדולה יותר שבעולם האחר מאשר העולם שלנו, הטוהר של הילדות שנשחק תחת "החיים עצמם" אם לא מטפחים אותו (תחשבו על סוזן בנרניה), החיפוש במשך כל החיים אחר הרגש הראשוני והבסיסי שלך, ואולי אפילו גם כאן יש הד לתורת הצורות של אפלטון, שמאוד נוכחת בנרניה.
סיפור נפלא ומרגש.

הסיפור השני, "תחת הסכין", עוסק באופן דומה ב"אמיתיות" הגדולה יותר של קיום אחר, אבל הוא עושה את זה באופן פחות עלילתי ויותר תודעתי.
המספר הוא אדם שעומד לעבור ניתוח, כשהוא בטוח שהוא ימות בניתוח הזה, ולא מאוד אכפת לו מכך. הוא מוכן למוות.
sure enough, הוא מת במהלך הניתוח, ועובר חוויה חוץ גופנית מיסטית, כשהוא מתאר את היפרדותו מה"קליפה" כפי שהוא מכנה אותה, והשינוי התודעתי שלו במהלך הריחוף אל החלל החיצון.
אני לא אוהב זרם תודעה, אז זה קצת העיק עליי לפרקים, אבל אי אפשר להתכחש ליופיים של התיאורים ולמחשבות העמוקות שהמסע הקצר הזה מעלה.
מרגיש לי שיש כאן לא מעט השפעה מפילוסופיית יוון ורומי על המוות; אפלטון, קיקרו, ואפילו קצת-קצת לוקרציוס עלו לראשי במהלך הקריאה.
טקסט מדיטטיבי, כמעט דתי.

9\10
ממש מבאס שהוצאת "תשע נשמות" לא פרסמו עוד תרגומי סיפורים קצרים של ולס. אני *צריך* עוד מהסופר הנפלא הזה בחיי. יש לי עותק של "מלחמת העולמות" שמצאתי בספריית מסירה לפני חצי שנה, הגיע הזמן לקרוא אותו סופסוף..

"הייתי לבדי בחלל, ועמי יד צללים אדירת ממדים שכל היקום החומרי הוא גרגיר אבק לעומתה. נדמה היה שאני מתבונן בה עידן ועידנים. טבעת נצנצה על האצבע המורה; והיקום שממנו באתי לא היה אלא נצנוץ על עיקולה של אותה טבעת. והעצם שהיד לפתה דמה מעט למוט שחור. נצח בהיתי ביד, בטבעת ובמוט בחשש ובתדהמה, ממתין אין אונים למה שעתיד לבוא. נדמה היה ששום דבר אינו עתיד לבוא; שאני עתיד לבהות לנצח, לראות אך ורק את כף היד ואת העצם האחוז בה ולא להבין דבר וחצי דבר. האם היקום כולו אינו אלא רסיס הנשבר על קיום גדול יותר? האם כוכבינו הם האטומים של יקום אחר, וכוכביו — של יקום אחר, וכך הלאה עד אין קץ? ומה באשר אלי? האם אני איני שייך לעולם החומר כלל? תפיסה של גוף המתגבש סביבי החלה לחדור להכרתי. אופל התהום שמסביב לכף היד נמלא היתכנויות סתומות, צורות רומזניות ולא ברורות."

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על הדלת שבקיר; תחת הסכין - PETITE #VI