ביקורת ספרותית על ימים מלוחים מאת נירה קמחי עוזרד

---

"ימים מלוחים" (איזה שם מדויק לתוכן הספר) מספר את סיפור שכונת המגורים של העובדים העבריים במפעלי האשלג בצפון ים המלח. השכונה הוקמה מתוך צורך לתת מענה לעובדי המפעל שיוכלו לקיים חיי משפחה רציפים עם בני משפחותיהם, ולתת פתרון לכל שיצטרכו.

מפעל האשלג הוא שם ששמעתי עליו רבות, אבל מודה שלא ידעתי עליו הרבה מעבר, והספר היפה הזה שכתבה נירה עוזרד מגיש באריזה קומפקטית וקטנת מימדים פיסת היסטוריה, שהיא לא דחוסה מדי, ולא פרטנית מדי. במידה ובמינון הנכונים כדי להתוודע לעוד אבן דרך בהיסטוריה שלנו.

הסיפור מסופר מפיה של גולי (מרגלית) בת העשר בערך. היא גרה עם הוריה ואחיה קובי הגדול ממנה בכמה שנים, בירושלים. יום אחד תוך כדי ארוחת ערב שגרתית האב מודיע למשפחה כי יעברו דירה לים המלח, מקום עבודתו של האב. הם יחיו כולם ביחד מעתה, במקום להתראות פעם בשבועיים.
גולי לא שמחה עם הבשורה הזו. היא אוהבת את חייה כמו שהם, את המגורים בירושלים, את דודתה חנצ' שגָּרָה בדירה על ידם, ואת המורה שלה אביבה.

"זה גיהנום החום הזה, גיהנום", אמא אמרה. לא ידעתי מה זה גיהנום אבל הבנתי שלאמא קשה." (עמ' 36)

כן, בים המלח חם. חום כבד וסמיך, כזה שעומד ללא תנועה. וגולי לא הבינה למה האנשים הטובלים בים לא זזים, רק שוכבים על גבם. אחיה קובי הסביר לה שככה זה בים המלח. לא שוחים. רק צפים.

והם נכנסו לשגרה. היא וקובי התחילו ללמוד בבית הספר הרב גילי בו למדו כולם. הכירו חברים חדשים. קובי היה חבר קרוב של מוסטפה, וגולי היתה חברה של יהודית שיום אחד אמא שלה נעלמה בנסיבות מסתוריות, והופיעה אישה חדשה שכולם כינו אותה "זאתי".

גולי היא ילדה סקרנית, ואוזניה תמיד כרויות לשמוע קטעי שיחות של המבוגרים. היא תעשה עצמה כעסוקה בענייניה, אבל אוזניה הם כמו חיישנים הקולטים הכל. לא תמיד היא מבינה מה היא שומעת (לרוב כן) ולעיתים היא שומעת מילים שהיא לא מכירה. אבל היא יודעת לחבר לעצמה תסריט בראש ממה ששמעה: מה שהבינה, וגם ממה שלא.

הסופרת כתבה את דמותה של גולי מאוד קרוב ואישי. וזה לא רק בגלל שהסיפור מובא בקולה של גולי ובגוף ראשון. יש משהו בלתי אמצעי בכתיבה, שאם לא הייתי יודעת אחרת הייתי מאמינה שהספר הוא ממואר. אהבתי את תיאור האחאות הקרובה של גולי וקובי.
ואת פרק הפתיחה של הספר שהוא ההקדמה ונקרא "קובי תשמיע קול" קראתי - כמובן - בתחילת הסיפור, וחזרתי אליו לקריאה שנייה בסוף הקריאה. הפרק הזה הוא לא רק מילים. אלו מילים שערבבו בהן המון רגש ואהבה.

בפרק החותם את הספר "סוף דבר" מביאה הסופרת את דבריו של פרופ' יואב אלון שהוא נכדו של מי שהיה מהנדס בחברת האשלג, והוא מספר על שכונת העובדים, איך הכל תוכנן בהתאם לתנאי האקלים, ועל שיתוף הפעולה הישראלי - בריטי - ירדני, שהצליח אז, ונותן תקווה לימינו אנו ומבט קדימה שהלוואי שיצליח שוב. זה פרק מעניין, אל תוותרו עליו.

תודה נירה עוזרד על סיפור הלוקח את הקורא למסע בקפסולת זמן המספרת סיפור שהוא בועה קטנה בזמן ובהוויה בהיסטוריה הישראלית של תקופת מלחמת השחרור.

מומלץ!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ימים מלוחים