ביקורת ספרותית על KKK: יסודותיה של אישה מודרנית מאת פאולינה טוכשניידר
ספר בסדר

---

תהיתי מתי יכתבו פה על הספר הזה, שהרי בשלל הרשתות מדברים בו בלי סוף, לפחות איפה שאני מסתובב, וזה גם מה שהביא אותי לקרוא אותו. טוב לא לגמרי, כי זכרתי את "חיילת" שלה שלא אהבתי בכלל ועד היום לא ברור לי, ומוזר אבל דווקא האכזבה ממנה הביאה אותי להסתקרן מה יש בחדש שכולם מהללים.

אז קודם השם של הספר שקצת מוזר שלקוח מ - אני מצטט - : "הרעיון לקוח מהציווי KKK שחל על נשים בתקופת הקיסרות הגרמנית. פירושו קינדר, קוחה, קירשה - ילדים, מטבח וכנסייה. מבחינתם זה היה הסלוגן לאישה האולטימטיבית (בפולין של אותו זמן שהיה שייך לגרמניה" אז במהלך מבריק היא שינתה את זה למה שאמור לייצג את הגיבורה שלה וכנראה גם את הרעיון של הספר - קבלטן, קלונקס וקונפידור.
עכשיו הקטע של הספר אני חושב, אם כמובן הבנתי נכון, זה מין ביקורת על ה"בורגנות" והנורמליות הישראלית בסגנון חופשי חצוף וחסר מעצורים (בו!) כאשר הגיבורה מתחילה אדישה, ואז מתפתחת בלי בושה למשהו הרבה יותר נועז מזה, ומהבורגנות הרדומה שלה מחפשת הרפתקאות שכאלה, או פשוט מתנהגת בצורה ישראלית (?).

אני כמובן לא יודע את מטרת הספר ורק משער, כי אם לא אניח שזה נועד להעביר ביקורת, אזי אין ממש בספר הזה, והוא יהיה פשוט מוזר ולא ברור. אז בהנחה ואני לא טועה, והמטרה שלה לחגוג את הישראליות בסיפור משוגע של מישהי אדישה שבוחרת לבקוע, לא התלהבתי.

קודם אגיד שהספר כתוב בשפה טובה, הרבה יותר טובה מהאחד הקודם שלה שהרגיש מדולדל וגרוע, פה בהחלט מדובר ברמה יותר גבוהה. כמו כן יש משהו זהה לספר הקודם שלה, זה מסתבר מין ז'אנר כזה שאני לא מצליח להגדיר לגמרי, אבל לפחות בספר הנוכחי זה יותר מגובש וארוך.
בגלל כל זה הספר מאוד קריא, מאוד זורם, וזה למעשה מה שהופך אותו לכזה מדובר.
יכול להיות גם שהמטרה לא כזאת עמוקה ויש פה רק סיפור על נשיות ישראלית שמנסה להגשים את עצמה, וזה בסדר גמור, בשילוב עם הכתיבה הזורמת, זה לא כזה ספר רע.
הפריע לי הסגנון הפתוח של כל האורגיות המיניות והרצח, זה הרגיש קצת לא מתוחכם או אותנטי, נראה היה שמדובר בכלי הכי פשוט לתאר גוזמה שכזאת, לגשת ישר למחוזות הקיצון האדיש, שאני מאוד אוהב, אבל כשזה מגיע בתיבול קצת יותר מתוחכם.

אז אולי הבעיה בי, ואולי לא ניגשתי אליו כמו שצריך, אבל זה מרגיש לי נכון כי בכל זאת יש איזה קשר לסגנון של הספר הקודם שלה "חיילת" שלא אהבתי, מה שפה לפחות אפשר להנות מסגנון הכתיבה הזורם והלא כלכך רע.
ספר קצר, לא כזה ביזבוז, ואיך אמר אחד שקרא לו "הספר החם של התקופה ובצדק"? משהו על זה ש"הוא חולה במחלה של התקופה של ספרים קצרים מדי שמפחדים להתחייב" ואחרי כל זה הסיבה שבגינה הם מפחדים להתחייב נראית לי ברורה, וטוב שכך :)

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על KKK: יסודותיה של אישה מודרנית