ביקורת ספרותית על ג'אז - הספריה החדשה # מאת טוני מוריסון
ספר בסדר

---

אתחיל בגילוי נאות: "ג'אז" היה אחד הספרים היותר מאתגרים שקראתי בזמן האחרון. קשה לי לומר שנהניתי ממנו, ועם זאת אני מבין למה רבים רואים בו יצירת מופת.

טוני מוריסון כותבת נפלא, בזה אין ספק. יש לה יכולת נדירה לחדור אל עומק נפשם של גיבוריה, להעלות תוך כדי העלילה זיכרונות ישנים כמו מדיום המעלה באוב, ולבנות שפה המרגישה לעיתים יותר כמו מוזיקה מאשר כמו סיפור. הסגנון שלה כמעט תמיד פיוטי, אך הפעם הוא גם משתנה בדיוק כמו מוסיקת ג'אז המדלגת לעיתים בין מקצבים, סולמות, סולואים וקולות רקע. מי שלא רגיל לזה, עלול ללכת לאיבוד לא רק במופע ג'אז אלא גם בספר הזה.

העלילה מתרחשת בהארלם של שנות ה-20, התקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה ועוד לפני השפל הגדול שהחל ב-1929. הייתה זו התקופה שבה לא רק הג'אז פרח אלא גם הזדמנויות חדשות פרחו גם עבור הקהילה האפרו-אמריקאית. רבים מהם עברו ממדינות הדרום אל הצפון המתועש. הסיפור מתחיל באירוע אלים: גבר מבוגר בשם ג'ו טרייס יורה למוות במאהבת בת 18ודמותה של אשתו ויולט – שמגיבה בפריצה דרמטית להלוויית הנערה, חושפת עולם רגשי מורכב של קנאה, אובדן, תשוקה, כאב וזיכרון. אבל הסיפור לא נשאר כאן, הוא נודד, חוזר לעבר, קופץ קדימה, מחליף מספרים, משנה גוונים — לעיתים באופן שמערער את היכולת לעקוב, להבין, או להזדהות.

כקורא, חוויתי את הקריאה לעיתים כמו האזנה למופע ג'אז חופשי: רגעים של יופי צרוף ואז קטעים ארוכים שבהם מאבדים את המלודיה פשוט כי אין כזו, כך גם כאן היו קטעים בהם לא לגמרי הבנתי לאן הסיפור הולך, או מדוע. הדמויות אמנם מרתקות, אבל נדמה שהספר עוסק יותר בדמויות שהן הצליל מאשר בהתפתחות עלילתית מספקת שהיא המלודיה, אם נישאר בהקבלה לג'אז.

הביקורת הספרותית בכללותה היללה את ג'אז" ואולי בצדק מסוים. מדובר בספר שמרחיב את הגבולות ועוסק בדרך בה אנו בוחרים כיצד לזכור או להדחיק. אך אם להיות כנה, אני לא בטוח שזה ספר שהייתי ממליץ עליו כקריאה "מהנה". זו יותר חוויה ספרותית, תובענית ומתגמלת אולי רק את מי שמוכן להתמסר למורכבות ולוותר על הסיפור הבהיר והישיר.

אני כמובן לא מצטער שקראתי אותו אך אני מודה שהוא היה לי קשה. למרות זאת הספר גרם לי לחשוב, לעצור, ולהרהר בשאלות של תשוקה, חרטה, זהות וכאב וזו אולי תפקידה של ספרות. יתכן כי אם הייתי קורא אותו בימים אחרים, החוויה שלי הייתה שונה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על ג'אז - הספריה החדשה #