ביקורת ספרותית על סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה מאת יהושע מאיר גרינץ
ספר טוב

---

סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה- יהושע מאיר גרינץ

זמן רב אני מחפש אחר תרגומים מן המקור למיתולוגיה מצרית עתיקה. הדבר היחיד שמצאתי הוא ספר מתוך סדרת 'מיתוסים', אך לאחר שקראתי את המיתולוגיה האירית בסדרה זו והובהר לי שהספרים הם עיבוד דלוח לקו הסיפורי ולעלילות נבחרות מתוך אותה מיתולוגיה ירדתי מהעניין. והנה, לפני זמן לא רב, חבר מהעבודה שיודע על אהבתי לספרות העולם העתיק הביא לי את הספר הזה שהוא מצא בספרית רחוב.
הספר הוא אסופה של טקסטים מצריים עתיקים ולא של המיתולוגיה עצמה, למרות שמופיעים בו סיפורים ותפילות הודיה לאלים, אך מה שהדהים אותי ביותר הוא שהטקסטים עצמם תורגמו לעברית ישירות מהכתב ההירוגליפי (מה שמכונה כתב חרטומים) ע"י פרופ' גרינץ. התרגום משנות השבעים של המאה שעברה ומאוד לא פשוט לקריאה. עשה נכון המתרגם שנתן לפני כל תרגום את הקו הסיפורי וכך אפשר להבין את הטקסט גם במקומות הפחות מובנים. דבר נוסף ומאוד מעניין הוא ההקבלה של זמן כתיבת הטקסטים לזמן כתיבה של ספרי התנ"ך (כתבים שמתוארכים לזמן כתיבת ספר שופטים וכו'...).
תוכן הספר מחולק למספר חלקים:
1. סיפורים היסטוריים- יש להבין שהמושג מצריים העתיקה נפרש על פני תקופה מאוד ארוכה של שושלות (3100 לפני הספירה- 641 לספירה). לכן יש להבין את התמורות הרבות שחלו על התרבות הזו הן מבחינה פוליטית, צבאית, דתית (היו תקופות שהאמונה הפכה שם לסוג של מונוטאיזם).
2. מזמורים- שירים דתיים לצד מזמורים פילוסופים על החיים והמוות.
3. משלים- מורכבים יותר כמו משפטי חוכמה המכוונים את האדם לעשיית הטוב והמוסרי ופחות נראים כמו משלים בצורתם המודרנית (בעלי אופי יותר סיפורי).
4. כתב האמנפה- ספר דתי שהתווה עקרונות מוסריים בצורת עשה ואל תעשה.

הספר קשה לקריאה. מצאתי את עצמי משלים מידע ממקורות אחרים כדי להבין יותר טוב את הרקע לכתיבה. כך למשל בשיר על קרב קדש.
קרב קדש היה קרב גדול בין צבאות מצרים והאימפריה החיתית, שהתחולל בסוף מאי או סוף יוני 1274 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום. השיר שמופיע בספר לא משמש מסמך היסטורי לקרב אלא יותר כפרופגנדה של רעמסס אשר רצה להאדיר את שמו וניסה לתאר את הקרב כניצחון מוחץ על האויב החתי וכתוצאה מכך, הפואמה נראית יותר כמו תעמולה ממוסדת מאשר תיעוד מהימן. היסטורית, לקרב זה לא היו מנצחים אך החתים השיגו יתרון טקטי. בעקבות הקרב, נחתם בסופו של דבר הסכם שלום בערך ב-1259 לפני הספירה. למעשה זה הסכם השלום הכתוב העתיק ביותר ששרד עד ימינו.
ההסכם מכיל את התנאים הבאים:
נאסר על מי מהצדדים לתקוף את השני.
במקרה שמדינה זרה תוקפת את אחת הממלכות, מחויבת השנייה לבוא לעזרתה.
החיתים מקבלים את קדש וממלכת אמורו, המצרים מקבלים מעבר חופשי לאוגרית.
במקרה שפושע בורח מאחת הארצות אל האחרת מחויבת זו האחרונה להסגיר את הנמלט.
רעמסס יישא לאשה את בתו של חתושיליש.

התרגום היה מאוד לא פשוט וגם קו רעיוני ועלילתי מוזר מאוד בחלק מהסיפורים. מכל הספר הכי נהנתי מסיפור בשם 'שני אחים'.
שמח ששמתי וי על הספר, אבל אם אני משווה אותו לכתבים מתרבויות עבר אחרות (מיתולוגיה מסופטמית, יוונית וכו'...), הוא פחות עניין אותי מבחינת תוכן.

» ביקורות נוספות של בוב
» ביקורות נוספות על סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה