ביקורת ספרותית על כולם כאן ברכבת חשודים - ארנסט קנינגהם #2 מאת בנג'מין סטיבנסון
ספר לא משהו

---

בסיומו של יום מייגע ובו היו לי הרבה זומים ושיחות טלפון מהעבודה העיקרית שלי, ופה ושם צבעתי מחזיקי מפתחות בשחור כדי שיהיה לי שי להביא לתלמידים של כיתה ג' מהעבודה השנייה שלי כי מחר המפגש האחרון של שנת הלימודים, ואחר כך חיפשתי חזונות בית ספריים עבור סטודנטים לחינוך שזה העבודה השלישית שלי, וגם דחיתי פגישה מיום רביעי ליום חמישי בהקשר לעבודה הרביעית שלי... ואז נכנסתי לסקר הביטוח הלאומי וגיליתי שעם כ---ל הארבע עבודות יחד, אני עדיין באיזה עשירון בינוני מדי של ההכנסות לישראל, וסגרתי מיד את האתר כי היה מדכא מדי. בסוף יום כזה מה יותר מרענן מלהיכנס ולכתוב סקירה באתר החביב שלנו? את זה לפחות אני עושה בהתנדבות רשמית בניגוד לשאר העבודות שהן התנדבות דה-פקטו.

ובכן, מה קורה פה?

ארנסט קנינגהם, סופר אוסטרלי שכתב כמה מדריכים לכתיבת מותחנים ואז מותחן אמיתי בעקבות מפגש משפחתי שהתברר כאירוע עקוב מדם, וזיכה אותו בתואר כותב מותחנים, מגיע לרכבת. זו לא סתם רכבת, אלא אחת כזאת מיוחדת ויקרה שחוצה את המדבר באוסטרליה. והוא לא נמצא שם סתם אלא מסיבה, בתוקף תפקידו ככותב מותחנים. כלומר גם הרכבת היא לא סתם רכבת אלא מארחת כנס של סופרים וארני יקירנו נמצא שם בתור חלק מהעבודה. יחד עם כותבי מותחנים נוספים כמובן, שרובם אוסטרלים אבל אחד, דווקא המפורסם שבהם, הוא סקוטי. ככה זה, כל אחד והעבודה שלו. העבודה שלי מזמינה אותי מקסימות ליומיים בית מלון בחיפה, העבודה של ארני כוללת כנס חוצה-אוסטרליה. כיף לו. ושמא לא כל כך, כי הוא כבר התחייב לכתוב ספר נוסף עוד מותחן. ויש לו בעיה, לארן, כי מתברר שהדימיון שלו די דומה לשלי, כלומר חלש ביותר. שנינו, הוא ואני, יודעים לכתוב רק דברים שקרו לנו באמת ולא עלילות מדומיינות. מה שמוזר משום שארנסט עצמו הוא מדומיין. אז אדם מדומיין שאין לו דימיון זה מוזר, אבל זו המציאות.

והנה, כל הכוכבים מסתדרים במסילותיהם, ומתרחש פשע ברכבת. כלומר ממש ממש רצח, ואפילו עוד אחד, וזה מה שהציל את קריירת הכתיבה של קאנינגהם, אפילו שהוא כותב על זה בדיעבד ולא בזמן ההתרחשות. כמו בפר הראשון, הגיבור שהוא גם הבלש הראשי המדווח בגוף ראשון הוא ממש מעצבן. מפטפט נורא, לא אמין, מעמיס את הספר בהמון רפרנסים והתחכמויות מטא והתייחסויות לאגתה כריסטי וספירת מילים ושבירת קיר רביעי תוך שהוא משקר במצח נחושה לקורא. אם בפעם הראשונה זה היה מצחיק (לא ממש, אבל אני יכולה להבין את מי שזה הצחיק אותו) בפעם השניה זה כבר מעיק. ואני מזכירה שאת הספר הזה, השני, קראתי דווקא קודם, לפני הראשון. אבל הוא כל כך רוכב על גל ההצלחה של הספר הקודם שזה לא ממש משנה הסדר שבו קראתי. בקיצור על הספר הזה אפשר לוותר ממש בקלות.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כולם כאן ברכבת חשודים - ארנסט קנינגהם #2