ביקורת ספרותית על אדם ולוחם: "גוליבר" - סיפור חייו של יצחק בן מנחם מאת מרדכי יעקובוביץ
ספר בסדר

---

"כל המעשים הגדולים נעשים בלילה; בחצי־הלילה בוכה ה׳ כל בכור בארץ־מצרים; בני־ישראל יצאו ממצרים בלילה; גדעון ונערו ירדו בלילה אל קצה חמושים אשר במחנה מדיין ועמלק. הלילה שופע רזי ויפנה. הוא מעניק לגיבוריו עוצמה אוגדתית. אני פשוט אוהב את הלילה" ("גוליבר" לחבר, עמ׳ 97).

הביוגרפיה "אדם ולוחם" מאת מרדכי יעקובוביץ (הוצאת עמיחי, 1956) ביקשה לספר את סיפור חייו של רס"ן יצחק בן־מנחם "גוליבר", מאגדות הצנחנים בפעולות התגמול. אלוף (מיל׳) מתן וילנאי ואחרים העידו כי הקריאה בספר השפיעה עליהם והם החליטו בעקבותיה להתנדב צנחנים. באמצע מרץ 1946 כתב בן־מנחם: "אשאף להיות מחונן בארבעה אלה: ידיעה, יכולת, שליטה והעזה" (עמ׳ 144). רה"מ דוד בן־גוריון כתב עליו כי "היו לו כל הארבעה האלה במידה גדושה, והרבה יותר מהארבעה" (עמ׳ 10).

בן־מנחם היה קצין עתיר ניסיון קרבי. במלחמת העצמאות שירת בין היתר "בגדוד הפשיטה של "הזקן" שהתרכז בחלוצה" (עמ׳ 17) על הקרב בעוג׳ה־אל־חפיר, סיפר: "הסתערנו על עמדות המצרים, כשהאצבע אינה חדלה מלחוץ את ההדק. האויב הנבוך נסוג אל תל שהיה מטווח מראש על־ידינו; כסבור היה שיעלה בידו לגונן על עצמו, בהיותו "רוכב" מעל. אך טעות היתה בידו. התל הופגז בלי־חשך, ידיים אמונות שיסעו בו מרה, התהדקה טבעת המצור, נתפס כל השטח התחתון של עוג׳ה. כל אלה מוטטו את רוח הלחימה של האויב, הביאו לתבוסתו" (עמ׳ 20).

לאחר המלחמה נשאר בצבא הקבע ושירת בין היתר כמדריך בקורס מ"פים. לאחר שנפצע מפקד פלוגת צנחנים, מוטה גור, בפעולת ח׳אן נקרא בן־מנחם לדגל וקיבל לידיו "את הפיקוד על פלוגת צנחנים" (עמ׳ 126). במבצע "עלי זית", המוכר גם כפעולת כנרת, בדצמבר 1955, סיפר אחד מחבריו, ככל הנראה טוביה "טיבי" שפירא שהיה סגנו, כי "משימת הפלוגה שלנו כיבוש כפר עקב, השמדת חיילי האויב, נטילת נשקו, פיצוץ המחסנים המצויים בכפר, ונסיגה. צלליות אדם גלשו־נחתו בחוף, החלו מתקדמים, יחידה יחידה למשימה" (עמ׳ 127). 

המספר הוסיף ותיאר כיצד "בדומיית־אלם התקדמנו אל עבר הכפר, נכונים לנתצו. גוליבר הוביל את הפלוגה, בעצמו ניווט את הכוח בגלותו חוש־התמצאות נדיר. היה עלינו לנוע כמה מאות מטרים בלבד, אך אדמת הטרשים והאפלה הכבדה הכבידו עלינו את ההליכה, שלא להזכיר את מזג־האויר החורפי" (עמ׳ 127). ואז, סיפר, "בשל פליטת כדור הוחלט להקדים בחמש דקות של את שעת ה"ש". נמצאנו אז בסמוך לגדר, מרחק מטרים ספורים בלבד מהיעד" (עמ׳ 127). במקביל, נשמעו "הדי יריות וקולות עפר. אחת היחידות פרצה את הגדרות של מיצב אחר וזינקה פנימה. הפשיטה למיגור מוצבי הסורים החלה!" (עמ׳ 127). לדבריו המספר, ככל הנראה שפירא, "פלוגתנו פרצה במהירות אל תוככי הכפר פנימה, כשמטחי היריות של לוחמינו מנסרים בחלל. "טיבי קבל את הפיקוד! הגידו לטיבי שיקבל את הפיקוד!" שמעתי את גוליבר צועק" (עמ׳ 127). 

"גוליבר נפגע, אך לא יכולתי לחוש לעברו, כי הייתי חייב כהרף־עין לפרוץ בראש הפלוגה ולבצע את המשימה; חייב הייתי ליטול בחופזה את הפיקוד, וזאת ברגעים הקריטיים ביותר" (עמ׳ 128), סיפר שפירא. בהובלתו הפלוגה עמדה במשימה. הספר אודותיו תיאר יפה יפה את דמותו של אחד מאלו שקבעו בגופם את האתוס של המפקד המסתער וקורא "אחרי!".

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אדם ולוחם: "גוליבר" - סיפור חייו של יצחק בן מנחם