ביקורת ספרותית על תמורה נאותה - חרגול פלוס # מאת מאיה ערד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 באפריל, 2025
ע"י strnbrg59


נמשכתי לספר הזה כי שמעתי שמדובר באישה שבמקצועה מתרגמת ספרות, ותרגום ספרותי הוא נושא שמעניין אותי מאד. ולא התאכזבתי, אבל בסוף גיליתי בו נושא שמעניין אותי עוד יותר, והוא חייהם במדינת ישראל של עולים אנגלו-סאקסים.

עולה תמונה די קודרת. מתאספים כמה מילדי אותם עולים בשבעה לאביו של אחד מהם ומתחילים לדבר. מעיר אחד, "שמת לב כמה מההורים שלנו מתו כבר? בני שישים ומשהו, שבעים, שבעים וחמש גג. הארץ הזאת הרגה אותם." מוסיפה מישהי, "הם לא הבינו שהם יהיו פה זרים, מהגרים. הם היו בטוחים שישתלבו בלי בעיה, כי זו מדינה של יהודים."

מדינה של יהודים כן, אבל בכלל לא יהודים כמו שהכירו בארץ מוצאם!

דור ההורים מתפרנס, די בדוחק, כשהם מנסים לנכס איכשהו את האנגלית שלהם. ההזדמנויות הטובות ביותר סגורות בפניהם; אין להם פרוטקציה מבני משפחה כבר מחופרים בשירות המדינה או במשטרה, אין להם חברים נאמנים מהצבא, והכי חמור אין להם עברית.

אולי כל זה צפוי אבל מדהים עד כמה אף דור הבנים מתפרנס מהאנגלית: מתרגמים, מורים לאנגלית... ומהם לא מעטים הכועסים על שהוריהם הביאו אותם לארץ. הגיבורה-המתרגמת חיה בארץ מגיל שבע ועדיין מרגישה את עצמה לא לגמרי מקומית. עובדה שהיא מתרגמת מעברית לאנגלית. (מתרגם תמיד מתרגם אל השפה היותר חזקה אצלו.) היא שוקלת לרדת מהארץ, כנ"ל אחותה.

עולים אנגלו-סקסים עומדים בפני פיתוי ייחודי, והוא לחשוב שבעצם אפשר לתפקד פה בלי עברית. הישראלים מרבים לפנות אלינו באנגלית. יש עבודה במכירות ויחסי ציבור ותיירות מול קהל זר וחברות בינלאומיות. האינטרנט הוא מושבה של השפה האנגלית, כנ"ל רוב הספרות המקצועית.

אין כדבר הזה אצל עולים ממקומות אחרים. שורדי מלחמת העולם (בעיקר יהודים רומנים והונגרים) ועולי ארצות ערב לא מצאו כאן הרבה הזדמנויות להתפרנס מלשונות ארצות מוצאם, גם לא היה להם לאן לחזור. עולי רוסיה של העשורים האחרונים אמנם גאים מהתרבות הרוסית ודואגים שילדיהם יקבלו חינוך מסודר ברוסית, אבל ברחוב ובעבודה אין להם סיכוי להסתדר ברוסית.

אז על זה הנובלה הראשונה, שכותרתה ככותרת הספר.

הנובלה השנייה גם טובה אבל לא כתוב בשום מקום שאני חייב להתייחס גם אליה.

את הנובלה השלישית לא קראתי כלל כי הבנתי מהר שמדובר באישה פנטזיונרית-לוזרית-קרבן-תסמין-דאנינג-קרוגר, שהוא נושא חביב על מאיה ערד אבל לא עלי.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוספוס (לפני 4 חודשים)
תודה על הביקורת.
אני במחצית הסיפור הראשון, ומעולם לא חשבתי על החוזרים מארה"ה החילוניים כ misfits בלשון המחברת. מעורר מחשבה.
מסכים אתך בהחלט על ההפרדה שעשית בגוון האידיאולוגי של האוכלוסיה.
strnbrg59 (לפני 5 חודשים)
עמיחי, תודה. מנסיוני (המוגבל) עם אותם ילדים הם לא מתחרטים. האוכלוסיה באפרת שונה מזאת התל אביבית, שבה מדובר בספר.
עמיחי (לפני 5 חודשים)
סטרנברג, תודה על סקירה מעוררת מחשבה.
על פי הידוע והמוכר לך, האם רוב בני העולים מתחרטים על הצעד של הוריהם?
אני מכיר כמה משפחות עולים מארה"ב שגרות ביישוב אפרת, ולא מצאתי שם חרטה אלא בעיקר מוטיבציה מלאה להשתלב בישראל.
dina (לפני 5 חודשים)
ספר מצוין!
בר (לפני 5 חודשים)
ספר של ערד שלא קראתי ובהחלט רוצה.
מורי (לפני 5 חודשים)
מעניין.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ