ביקורת ספרותית על באורה החיוור של הזרות מאת בלה שגיא
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 24 באפריל, 2025
ע"י dina


ספר שני זה עניין. ובמיוחד כשהספר הראשון הוא כל כך מוצלח, כזה שיש חתיכת גובה להעפיל אליו.

ארבע שנים עברו מאז שסיימתי לקרוא את ספרה הראשון של בלה שגיא "שבר ענף ירוק", והתחושה איתה נשארתי בסיום הקריאה המשיכה ללוות אותי מאז.
כמו שמדברים בגעגוע על אדם אהוב שמזמן לא פגשנו. כזה. כל כך אהבתי את הכתיבה של שגיא, את הרגישות והעומק.


שגיא ממשיכה גם בספרה השני את רצף הכתיבה הטובה, הנוגעת, כזו שמעוררת תחושות בקורא במילים מדויקות וצלולות. ולהרגשתי בספר הזה אף לוקחת צעד אחד קדימה, לא פוחדת לחשוף את הכאב (הרגשי בעיקר) ואף להיכנס לעומקו, כשתוך כדי כך מתגלה (שוב!) איכות הכתיבה הנדירה שלה.

שגיא לוקחת את הקורא לירושלים, רומא, ולטביה, אבל המגרש הביתי - ירושלים - שולט ברוב הסיפורים.

כל הסיפורים בקובץ הזה נכנסים ללב, והיו כמה שהחסירו בי פעימה.

הסיפור "בסוף, ככה זה גברים וככה זה גברים" הוא סיפור שנכתב כמלאכת מחשבת. על זוג באמצע החיים שנסע לטיול ברומא, כשכל כמה דפים היה בסיפור איזה טוויסט, וחשבתי לעצמי מה עוד יהיה כאן, והו.. כל כך היה! סיפור שהתחיל תמים, ותוך כדי מסע פתלתל וערמומי לוקחת שגיא את הקורא ומובילה אותו אט אט דרך אתריה המדהימים של רומא עד לסוף הלא צפוי שהשאיר אותי עם לסת שמוטה. או כמו ששגיא כתבה משפט אחד שמסכם במדויק:
" הרי בסוף הכל זה סיפור והדרך שבה המציאות תצליח לעלות על כל דמיון." (עמ' 213)


חווית הקריאה שלי מהספר הזה התחילה בבום בסיפור הראשון הנושא את שם הקובץ, והסתיימה בסיפור החותם את הקובץ "אין אפרסקים בשלג" שהחליק לי על הלב הלוך ושוב, כי זה סיפור שיש בו הכל. ולתחושתי יש בו עוד רובד נסתר. יש בו כל מה שסיפור טוב צריך, והוא אחר ושונה משאר הסיפורים. ואהבתי למצוא הפתעה בצורת קלוז'ר מוצלח בין שני הסיפורים.

וזה, בדיוק זה כוחה של כתיבה טובה. לא תמיד זה רק גיבורים כריזמטיים. צריך גם את הקונסטרוקציה שתחזיק בתוכה את הכל . שתהיה יציבה, אבל גם תדע להפתיע.

בכל הסיפורים יש צורך מצד הגיבורים, הכמיהה להיראות, להיות נוכח.

המילה זרות ששגיא מיקמה בשם הספר נוכחת גם בתוכן. הזרות והניכור נוכחים בהרבה מהסיפורים. בין אם ניכור בין אדם לסביבתו או ניכור בין אדם לאדם.

"באורה החיוור של הזרות" הוא ספר שאי אפשר שלא לקחת אותו בביסים גדולים, לנגוס בו ברעבתנות, אבל שומרים על ביסים קטנים, מדודים, כדי שלא ייגמר מהר.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
dina (לפני 4 חודשים)
שין שין, מאוד.
שין שין (לפני 4 חודשים)
אכן ספר יפהפה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ