נתחיל מהמובן מאליו: שם הספר מצחיק כמו המתיימרים לחפש כלים מדעיים לאהבה. או במילים אחרות - אין לזה מתכון...
כולם עושים טעויות בגידול ילדים,
אף אחד ואף אחת לא מגיעים מוכנים לזה.
אם היה מתכון זה בטח היה מפרק מבחינה אטומית את כל העולם לחלקיקים, אז אני תמיד מעדיפה ללכת בדרך אותה סלל אביב אי אז בשנות התשעים, ולסכם שבסופו של דבר: "כולנו עשויים אבק של אהבה, רושם בתוך יומן מסע".
כי גידול ילדים והצלחה אלה שני דברים מופשטים שלומדים תוך כדי תנועה. ולומדים מסיבות מגוונות שבתכלס הן הרבה יותר פשוטות ולא מצריכות סופר נני:
לומדים לגדל ילד כי זה קורה לך, לומדים כי זה ה"מקצוע" שבחרת, לומדים להצליח כי אין ברירה אחרת.
קופצים למים ורואים מה יוצא...
הרי אף אחד לא רוצה לגדל ילדים לא מוצלחים! אבל בכל מקרה, סטטיסטית - הילדים הלא מוצלחים הם חצי מאוכלוסיית העולם, אז?
אבל כמובן שהכותרת מייצרת באזז וטובה למכירות, לא סופר נני היא אדם שיתנגד למכירות.
אך את הספר קניתי כבר לפני כחמש שנים...
אז למה שוב נזכרתי בספר הזה?
האמת היא שרק עקב החדשות הטריות - לינוי אשרם הוציאה ספר על הקריירה הפנומנלית שלה! ספר שממש ריגש אותי שיצא, כמי שממש תומכת ומעודדת את עולם הספורט הישראלי, גם אם לא ספורטאית בעצמי...
הוריה של לינוי רואיינו לספר "המתכון לגידול ילדים מוצלחים", לפני שנים מספר. הסיפור על איך הוריה סללו עבורה את הדרך המהירה להצלחה הופיע לצד שמות כמו עדי סופר תאני (מנכ"לית פייסבוק), מאיר אדוני (שף ויזם בתחום הקולינריה) עמרי כספי (כדורסלן) עידן רייכל (מוזיקאי מוביל)... ועוד.
ללא ספק רשימה מכובדת מאוד להיכלל בה לבחורה/נערה כה צעירה.
ועכשיו גם ספר הוציאה לינוי בכבודה ובעצמה, ורק מלראות את הכריכה התחלתי לעקוב אחריה ברשתות החברתיות. לא אופייני לי, שבדר"כ אני קוראת ספרים באיחור וסביר להניח שהם היו כבר במבצע.
אך הספר הזה ממש תפס את ליבי...
לינוי היא פורצת דרך, ולו רק בשל העובדה שלינוי לא תואמת את הסטיגמה הרגילה על מתעמלות, וכן שאר מרואייני הספר של מיכל דליות ושרון פאר.
כל המרואיינים הם אנשים שלמרות שהיו ה"אנדרדוג" מסיבות כאלה ואחרות: כמו למשל סרן י' - נווט קרב דתי ויוצא אתיופיה הראשון שסיים את הקורס,
או ד"ר קירה רדינסקי - אישה צעירה שהייתה ילדה שובבה והיפראקטיבית, וכיום מובילה בתחום הבינה המלאכותית שאף הדליקה משואה ביום העצמאות.
למרות כל הקשיים המתלווים לבחירה הלא פופולרית להצטיין ולפרוץ גבולות,
ולמרות הקלות של להשתמש בבולטות ובייחודיות שלהם לצד השלילי - הם לקחו את עצמם בידיים.
כל אחד ואחד מהם החליט לוותר על שלב המרד בגיל ההתבגרות ולשלב כוחות עם ההורים המטיפים והדורשניים, האחים המעצבנים, הסבים והסבתות שלא תמיד מבינים ולוותר את כל הוויתורים האפשריים כדי להגיע להצלחה כבר בגיל צעיר.
לפעמים לא היה איזה סימן קיצוני בילדות שהעיד על חריגות מופלאה. גם אם המורה של קירה הציעה שתקפוץ כיתה, או המאמנת של לינוי אמרה שהיא מתקדמת מדי לקבוצה - תשעים אחוז מהילדים וההורים היו פשוט מתעצלים לבדוק לאן הילד יכול להגיע עם החוג הזה או מתגאים אבל לא באמת משקיעים סביב השעון כולל זמן, כסף, ובעיקר בעיקר השקעה רגשית ואמונה גם כשאף אחד אחר לא מגבה את זה.
ופה נכנס המשפט הידוע על הצלחה: עשרה אחוז כישרון, תשעים אחוז עבודה.
כמובן שאין פה מתכון בסופו של דבר, אלא תמיד חוזרות אותן קלישאות, שבהרבה מקרים אך לא כולם - הן נכונות ועובדות.
בשילוב עם יכולת מולדת אצל כל המרואיינים כמובן, שזה דבר שאי אפשר להתכחש אליו, וגם אם סופר נני תקפוץ אלי עם מטריה מעופפת אני לא אשנה את דעתי בעניין. הביולוגיה והפסיכולוגיה הנתונה לכל אחד היא מה שאפשר לעבוד איתו.
*חשוב לטפח חיים חברתיים לצד ההצטיינות.
*ההורים מגבים את הילדים ובכך נוסכים בהם ביטחון.
*לצד הנתינה וההשקעה, ההורים גם דורשים מהילדים למלא את מה שמצופה מהם.
*ההורים סומכים על הילדים ונותנים להם להסתדר בכוחות עצמם, ובכך מפתחים אצלם את תחושת המסוגלות האישית והעצמאות.
*כשהילד משדר מצוקה וקורא לו לעזרה, האב תמיד מרגיש חובה להתייצב לצידו ובכך מעניק לו תחושת ביטחון.
*האם אינה מהססת להתעמת עם דמויות סמכות חינוכיות כדי לסייע לילד ולגבות אותו.
*האם דורשת מהילד השתתפות בהתכנסות משפחתית קבועה.
*האם בדעה כי במקרים שהתעוזה מגיעה מהילד - לא חוסמים אותה.
*למרות ביקורת מצד הורים אחרים, האם אינה חוששת להיחשב "אמא לא טובה" ונשארת נאמנה לדרכה החינוכית.
*לאם יש זווית ראיה רחבה, שאינה מתעלמת מהצרכים ומהקשיים של הילד ומהעזרה שהוא יכול לקבל מגורמים מקצועיים.
*האב מספק דוגמא אישית להתמקדות במטרה והתמודדות עם מכשולים בדרך.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
