#
זה כנראה לא הוגן, אבל אני מתכוונת לכתוב פה דווקא על חוסר האמינות המרכיב את רוב הסיפור הזה ועל הפלא הגדול שהופך ספר כל כך לא אמין לסיפור מספיק מרתק כדי להסתקרן מה קורה הלאה ולא לנטוש אותו. (זה קורה גם ב"כיפה אדומה" וב"פטר והזאב", שהוכיחו שאגדות יכולות להיות מותחות גם אם אינן מתחזות להיות המציאות.)

* יהיו קצת ספויילרים, לא יהיה פירוט העלילה.

שני תינוקות נמשים מנהר. הגדול בן 9 חודשים, הקטן newborn, חלוש, אולי פג. שניהם נשארים בחיים, כדי להימסר לבית יתומים גרוע במיוחד ולחיות חיים של התעללות עד עינויים. מה לא ברור? שני תינוקות בגילאים האלה – ישרדו הטבעה בנהר, לא?

ילדה שחיה כאנאלפביתית בהרים בסוף העולם, עד שברחה מהבית בגיל 14. בין הגיל הזה לגיל 22 היא הספיקה ללמוד בקולג', להפוך לאישה יפהפייה ומלוטשת המשדרת אריסטוקרטיה, לעבוד במשרה נחשקת במוזיאון ולהינשא למיליונר. מה לא ברור? השכלה ותרבות הן מלבוש שאפשר ללבוש אותו גם אם את בת 14 שאינה יודעת קרוא וכתוב, שחיה ברחוב. בתנאי כמובן שאת יפה. כל עשרות אלפי הילדות והילדים שנמצאים במצב דומה ולא מצליחים להפוך מצליחנים בעלי יכולת הערכה לאומנות להשקעה? הם לא השתדלו מספיק.

מחלת נפש חביבה מאד על כותבי מותחנים, בתור הסבר, בתור תירוץ, בתור נושא או בתור מושא. סכיזופרניה היא מחלת נפש נפוצה, נקראה באופן עממי "פיצול אישיות". הארט מבלבל את הסכיזופרניה עם הפרעת אישיות-רבת-פנים, שהיא הרבה פחות נפוצה, בה יותר מאישיות אחת פועלת בתוך אותו אדם. הבלבול בין שתי ההפרעות – שפרט לשמותיהן העממיים אין שום קשר ביניהן – מעצבן במיוחד, כי הארט לא היה צריך לערוך תחקיר מעמיק, רק לקרוא בוויקיפדיה ולהימנע מהטעות והבלבול בין שני המצבים הקשים.


מרגיזים אותי סופרים כמו הארט, שמזלזלים בקורא וכותבים את חוסר הידע שלהם ואת דעותיהם הקדומות. הייתי שמחה אם כותבי המותחנים והספרות הפופולרית היו מניחים למחלות הנפש (ועל הדרך גם לתסמונות אופנתיות כמו אספרגר ואוטיזם). ברור שחשוב להתוודע לתסמונות ומחלות כדי להפיג פחדים, להימנע מהתייחסות סטיריאוטיפית ולהתייחס עניינית. אבל חשוב לא פחות שמחלות ותסמונות לא ישמשו דרך מהירה להעלות את הדופק של הקורא, להעמיק את הבורות ולעורר רחמים.

חוץ מזה הספר ארוך, מספק מספר נאה של הרוגים, פצועים, מעונים ומתלבטים. הוא עוסק בתופעות חברתיות קשות בגישה חיובית כאילו, ורוב המדרגים דירגו אותו בארבעה וחמישה כוכבים.
2.5 כוכבים שעוגלו כלפי מעלה.

צריך אולי פעם לכתוב על מיתוסים בספרות הפופולרית, או בתרבות בכלל. למשל "הפרא האציל", התפיסה הרומנטית לפיה כל מה שהורס את האדם זו התרבות הכופה עליו דברים בניגוד לטבעו, ואם רק ניתן לטבע להשפיע נמצא אנשים טובי לב, נאמנים זה לזה, שחיים בהרמוניה עם עצמם, עם סביבתם, ועם הטבע. המציאות מראה אחרת, אבל התפיסה לא נמוגה ועדיין פוגשים אותה לא מעט ביצירות ספרותיות וקולנועיות. בת דודה של התפיסה הזאת היא סוגיית "המאפיונר טוב הלב". נכון שהוא נמצא במאפיה, אבל זה בשל נסיבות חייו הקשות, ובגלל שמאפיונר אחר (טוב לב בפני עצמו) פרש עליו חסות. נכון שהוא למעשה הורג, אבל רק אנשים רעים שזה מגיע להם ממילא. הוא גם גונב ופוצע ופוגע בצורות רבות אחרות, אבל הכל נעשה מטוב לב או מתוך כורח, ועמוק בפנים הוא מתוק מאין כמוהו.

המאפיונר טוב הלב גם יפרוש מעסקי המאפיה ברגע שהוא ימצא הזדמנות טובה לעשות זאת, למשל כאשר הוא פוגש בחורה נחמדה שרוצה לחלוק איתו את חייו ולגדל את ילדיו. או אז הוא יצעד בטוחות אל לב המאפליה, יבקש שחרור ויקבל אותו. זה לא יהיה פשוט, ויהיו אנשים שירצו לסחוב אותו בכוח רב איתם אל דין גיהנום שהם זוכים לו במלא הזכות, אבל הוא ייאבק איתם, יציל את חברתו מתוך זרועות הרשע, ימשיך לאהוב אותה בזכות אישיותה, ועל אף הצלקות וריסוקי האיברים שנגרמו לה ופגמו קשות ביופייה, והם יחיו באושר ובעושר (שהולבן, או נגנב רק ממי שהיו ראויים לגניבה כזאת) עד עצם היום הזה.

מייקל הוא מאפיונר טוב לב מהסוג הזה. הוא גדל בחיק הפשע, והוא טוב במה שהוא עושה (שזה בעיקר להרוג) אבל עמוק בפנים הוא טוב לב. הוא זוכר את אחיו ג'וליאן, איתו חי ועליו הגן בבית היתומים האכזרי מאז שהגיעו לשם כתינוקות ועד שברח משם וזנח אותו לאנחות. הוא שומר אמונים לחברה שלו, ורוצה לחיות איתה. והוא מעריך ומעריץ את ראש הארגון שהיה לו כאב ועכשיו גוסס ממוות נוראי. זה הבסיס לסיפור. מייקל מנסה להשתחרר, לא מצליח, הולך להציל את אחיו, ונקלע לתסבוכת נוראית הנפרסת על פני 300 עמודים. הוא הורג על ימין ועל שמאל, אבל נשאר טוב לב וזך ומתוק ביותר.

חוץ מהנקודה בה אני לא מאמינה למיתוס הזה, ואין דרך שבה אדם יטול חיים, אפילו של אנשים רעים, ונפשו לא תיפגע מזה, הספר טוב. הוא מותח, הוא מלא אקשן, יש בו גיבורים מעניינים, תסבוכות הון-שלטון, והרבה טראומות ילדות. כל מה שצריך בספר מתח נמצא, והקצב מצוין.

"אלנה או הסמטה, העתיד או העבר." (עמוד 10)

אחד הספרים שהנעימו לי את יום הכיפורים.

"בית הברזל" הוא בית יתומים שהוקם ב-1895. בבית היתומים גדלו האחים מייקל וג'וליאן. מייקל - האח הבכור דאג, וחש אחראי על ג'וליאן שהיה רכרוכי. הוא גם זה ששמר על ג'וליאן מפני נערים שהתעללו בו... הנערים תמיד הצליחו, מלבד אותה פעם אחת יחידה...

שני האחים התגלו בקרקעית ערוץ הנחל, מעבר לגבול עם טנסי. עמוד 54: "זה היה בשלהי נובמבר, היה קר מאוד, ושני ציידים שמעו בכי בקצה הרחוק של מחילה שלא הובילה לשום מקום. הנחל היה ברוחב של חצי מטר, אבל הזרם היה חזק. ג'וליאן כבר כמעט טבע, ושניהם היו חצי קפואים. זה נס שמישהו מהם שרד, אבל במיוחד ג'וליאן. הוא ילד חלש, פספוס, כמו שסבתא שלי היתה אומרת. הציידים עטפו אותם בחולצות שלהם ולקחו אותם..."

גו'ליאן אומץ על-ידי אביגייל ויין - אשתו של רנדל ויין שהיה סנאטור ידוע, ואילו מייקל, אומץ על ידי ראש המאפיה-אוטו קייטלין.

בעזרת חינוך טוב, אהבה וסובלנות, על פניו, נראה שג'וליאן התגבר על אובדן אחיו, והצלקות שהותירו בו חוויות הילדות מ"בית הברזל".

עם הזמן ג'וליאן הפך לאומן, משורר וסופר ילדים מצליח. בעיני הבריות הוא היה מוצלח מאוד, אך בתוך תוכו ג'וליאן היה "י-ל-ד" שברירי וחרוץ סדקים.

אביגייל נישאה בגיל 23 לרנדל ויין, האמיד בתקופת ריצתו לסנאט. נישואיהם היו טובים ויפים בשנה הראשונה, אך לאחר כשנה, לרנדל הייתה כבר אישה אחרת...

הפרק הראשון מתחיל בסצנה של כעשרים שנה אחרי האימוץ...

מייקל במיטה יחד עם אלנה, והוא מבטיח לעצמו להגיע עד הגיהינום, כדי שאלנה שישנה לידו לא תיפגע.

מייקל ניצב בצומת דרכים גורלית: "לחזור לאלנה למיטה או לקחת את האקדחים"...מה מייקל החליט?

אלנה ומייקל נפגשו לפני שבעה חודשים, ברחוב ליד אוניברסיטת ניו-יורק. הוא היה באמצע "משימה", ורוח קלילה העיפה את צעיפה לעברו, וכך נוצר "הקליק".

שמה המלא: כרמן אלנה דל פורטל, מהגרת מכפר קטן בספרד, שבאה לעבוד בניו-יורק הגדולה. אלנה הועסקה כמארחת במסעדה יקרה, נחשבה לאישה נאה, דיברה שלוש שפות, ולבקשתה, מייקל הועסק באותה מסעדה כשוטף כלים.

זוכרים? מייקל החליט... הוא רוצה לחיות אחרת, ולהקים משפחה שלא הייתה לו מעולם, ובמיוחד כעת שיש תינוק בדרך.

ההחלטה נפלה, הוא הולך לפגוש את "הזקן" שהיה בעליו של בניין בסאטיין פלייס. (אזור שנחשב לטוב ושמתגוררים בו ידוענים רבים). אלה היו ימיו האחרונים, ו"הזקן" החליט לאחר שלוש תקופות מאסר, וארבעים ושבע שנים של רדיפה משפטית למות בבניין הזה.

ראש המאפייה "הזקן" חולה מאוד, הוא נגאל מייסוריו.... ואז מה? מתחילות המלחמות... מייקל הופך להיות המטרה של סטיבן בנו של "הזקן" וג'ימי.

לאחר מספר אירועים, אלנה כבר לא הייתה בטוחה, שהיא מכירה ויכולה לבטוח בבחיר ליבה-מייקל...וכשהאימון הופר, הזוגיות מתחילה להיסדק...החיים של מייקל מאוימים על ידי סטיבן וג'ימי, ושיטת הלחץ בכנופיות הפשע היא על ידי פגיעה במה שקרוב לקורבן... במקרה הזה – אלנה שנושאת ברחמה חיים חדשים.

מייקל אהב את אלנה ואת אחיו ג'וליאן והוא לא מוותר. הוא יעשה הכל כדי לא לאבד את האנשים האהובים עליו.

הקו הבסיסי שמנחה את מייקל עמוד 173: "רגשות הם דבר רע. שליטה היא דבר טוב..."

יש בסיפור מתח אינטליגנטי, פיתולים, הפתעות, קצב, סודות אפלים, אכזריות לילדים, אומץ, קור רוח, אהבה, אקשן, אלימות, שקרים, דם, מערכות יחסים, ותאווה לכסף.

לדעתי זהו ספר סוחף, עם ריתמוס מהיר, ערוך בפרקים באורך המתאים, מורכב מהמרכיבים הנכונים והמדויקים, שמהודק היטב לדמויות הראשיות ולא נותן מנוח.

חגיגה לאוהבי הז'אנר שיטלו את הספר הזה לידיהם.

ממליצה בחום ולדעתי זה מסוג הספרים, שיכולים להוות בסיס לסרט מתח מעולה ומרתק.

את ספריו הקודמים: "מלך השקרים" ו"הילד האחרון" אהבתי מאוד והם היו לרבי מכר. אין לי ספק שגם ספרו הנוכחי יהפוך לרב-מכר.

לי יניני

נ"ב: מה ההבדל בין אהבה לזיכרון של אהבה? (עמוד 178). תחשבו על המשפט הזה...

הסופר יודע לכתוב, ובחלקים מסוימים של הספר הוא מצליח למתוח, אבל בסופו של יום הספר בעייתי. ואסביר:
א. ג'ון הארט מתמקד בצד האפל והשלילי בחיים. האנשים רעים מיסודם או מונעים מיצרים אפלים. אין כמעט אור בקצה האפלה. כולם סובלים או גורמים סבל לאחרים. כולם דפוקים בראש במידה זו או אחרת, ובדרך כלל הכל קשור לנזקים שנגרמו לאנשים בגיל הילדות. הסופר נהנה להתמקד בכאב, והתיאורים הרבים שיש בספר סביב הנושא הזה קצת מוגזמים.

מה לעשות, אני אדם אופטימי מטבעי. יש הרבה אור וטוב בעולם, וההתמקדות רק ברע ובסבל האנושי יוצרים תמונה לא מאוזנת.

ב. הסופר יודע לכתוב ומיטיב לתאר את הרגשות של הנפשות הפועלות, את המניעים וכו'. אבל הוא קצת מגזים, ולפעמים התיאורים חוזרים על עצמם ונמרחים כמו מסטיק. גם הדיאלוגים לפעמים נמרחים ומיותרים, ולא מקדמים את העלילה.

ג. לפעמים הסיפור גובל בחוסר אמינות, וחבל.

ספר מתח מעולה מעולה מעולה!

הוא לא רק ספר מתח אלא גם ספר אקשן, גנגסטרים, קונסיפרציה, פוליטיקה וגם סיפור אהבה – אהבה בין גבר לאישה, ואהבה בין אחים.

המדד אצלינו בבית לספר מתח טוב הוא בעלי. כל ספר שאני ממליצה לו הוא אומר לי “אם אחרי ארבעה עמודים לא קורה כלום אני מחזיר לך”. את הספר הזה הוא לא יכול היה להפסיק לקרוא.

אז על מה הספר – “בית הברזל” הוא השם של בית היתומים שבו גדלו צמד אחים מייקל הבכור וג’וליאן הצעיר והחלש מבין שניהם.

הגורל גורם להם להיפרד ובעוד ג’וליאן מאומץ על ידי אשת סנטור מייקל מתגלגל לרחובות ומאומץ (לא רשמית כמובן) על ידי ראש המאפיה.

מייקל מצא סוף סוף אחרי 20 שנה טעם לחייו בדמותה של אלנה אך הגורל מתערב שוב וקרבות ירושה בתוך המאפיה מאלצות אותו לברוח עם אהובתו. הוא מחליט לבדוק שג’וליאן מוגן ושראשי המאפיה לא יוכלו להגיע אליו אך הוא מגלה כי שוב עליו לעזור לאחיו שאמנם אומץ על ידי אנשים עשירים אבל לא הצליח לגמרי להשתחרר מהחיים הקשים שעברו עליו לפני שאומץ. מייקל מבין שעליו לחזור לבית הברזל – מקום שנשבע שלא יחזור אליו.

כפי שכבר ציינתי הספר הוא הרבה מעבר לספר מתח רגיל – יש בו הרבה סצינות שכמו לקוחות מסרטי המאפיה – קרבות בין חבורות שלמות וגם סצינות בו הזאב הבודד נלחם כנגד כל החבורה שרוצה להרוג אותו.

הכתיבה מעולה ויש קטעים בספר שמתוארים כל כך טוב שהקורא ממש מרגיש כאילו הוא רואה את הסצינה מול עיניו. יש גם כמה הפתעות בספר אבל לא אספר כדי לא להרוס למי שירצה לקרוא.

יש לקחת בחשבון שאם מתחילים לקרוא את הספר לא בטוח שתוכלו להניח אותו מידיכם!

התחלתי לקרוא את הספר בלי שום מפגש קודם עם הסופר ועם ספריו וככל שהדפים התהפכו ושקעתי לתוך העלילה רצופת ההפתעות של הספר הרגשתי את הרגשה שאני כקורא ספרים חושב שהיא בין החשובות ביותר... הרגשתי בזכות הכתיבה העשירה והמרתקת של הארט כדמות בספר עצמו לא כזו שיש לה כח להשפיע על סצינה כזו או אחרת אלא כצל שהולך אחרי הדמויות לכל מקום וחווה בדיוק רב את את חויות הדמויות ולי אין הנאה גדולה מזו.
הסיפור לוקח אותנו למסע של הרס וחורבן של מתח ושל קצב נשימות מואץ אך בעיקר לסיפור על מסירות הקרבה ואהבה בין שני אחים שגורל רצה שיחיו בנפרד אחד מהשני וכאחד בסכנה השני יקריב הכל אבל הכל כדי להציל אותו ואולי כדי לגאול את עצמו.
אהבתי ממליץ בחום.

בית הברזל/ג'ון הארט
Iron House/John Hart
מאנגלית: גיא הרלינג.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015
463 עמ'


אומנם זה עוד ספר מתח, אך ספר מתח זה סוחף כבר מהעמוד הראשון, ואם יש מילים לתאר אותו – היסטוריה של אלימות.

הכל מתחיל מבית הברזל; בית היתומים אשר בו גדלו אחים – מייקל וג'וליאן, מייקל הבכור כל פעם דאג לאחיו הקטן ג'וליאן כאשר חבורה של נערים תמיד התעללו בו פיזית וריגשית.
חוץ מפעם אחת. הפעם היחידה שמייקל לא היה שם בשבילו.

מייקל אומץ ע"י ראש מאפיה בניו יורק, ואחיו ג'וליאן שאומץ לפניו ע"י אשת סניטור אביגייל וֵיין.
כבר מגיל צעיר הוא נלחם, גם אחרי שג'וליאן אומץ הוא היה צריך למצוא את הדרך שלו. הדרך שעשה מבית הברזל לניו יורק, הדרך שבה הוא נלחם על חייו, הדרך שהוא נהפך להיות יד ימינו של ראש המאפיה "הזקן" – אוטו קייטלין.

עשרים שנה אחר כך בעוד הוא מאוהב באלנה, ויש תינוק בדרך, הוא מוצא טעם חדש לחייו, אבל לפני שהוא ייעלם תחת זהות בדויה הוא צריך למצוא את אחיו.
כאשר ראש המאפיה מת, קרבות הירושה שמים אותו למטרה, כאשר בנו של ראש המאפיה, סטיבן שם אותו למטרה ואת כל קרוביו; אלנה ואחיו הקטן, ג'וליאן.

האמון בינו לבין אלנה במהלך כל הדרך לכיוון המשפחה המאמצת של אחיו עלתה וירדה, בעוד שאלנה לא ידעה אם היא יכולה לסמוך במייקל שאז היא חשבה שהיא הכירה אותו, ואחרי שהם נמלטו מהמסעדה שהתפוצצה, אך מייקל לא רוצה להסתכן שמא היא תיפגע ע"י ג'יימי – הבחור שהכניס אותו למאפיה או סטיבן, בנו של ראש המאפיה.

מייקל לא מוותר, אך כשפוגעים במי שהוא אוהב, הוא יעשה הכל כדי לא לאבד אותם.

כאשר מייקל מגיע עם אלנה למשפחתו המאמצת של ג'וליאן הוא נוכח לעובדה שאחיו עדיין נרדף ע"י השדים מעברו, ומנסה לעזור לו.
"עברו עשרים ושלוש שנה. הוא לא הנער שהיה. אתה כבר לא מכיר אותו. אתה לא יכול להכיר אותו." (עמ' 140).

המתח סוחף כבר מהפרק הראשון, אוהבי המתח יהנו לפי דעתי ממנו.
ברגע שחשבתם שהגעתם לפיתרון הדמויות בספר, הכינו את עצמכם לטוויסטים המופלאים, וכן הספר מרגיש כמו רכבת הרים.

ספר מתח מעולה, לא מבינה איך לא נתקלתי בשני ספריו של הסופר... צריכה להשלים פערים ולהזמין מהספריה.

מומלץ בחום רב!!!

ספר חביב מאוד. אין איזה מתח היסטרי ובכל זאת שומר את הקורא עירני מאוד ומדי פעם יש התפתחויות מפתיעות בעלילה.
אהבתי מאוד.