ביקורת ספרותית על טיפול בשתיקה מאת אבי גריבס

---

שישה חודשים מגי ופרנק לא דיברו. בעצם יהיה מדויק יותר להגיד שפרנק הפסיק לדבר עם מגי.

יש מחשבה כזו שאם לא אומרים את הדברים, אז אין להם תוקף. אם לא נהגה את המילים ונשמיע אותן בקול, נוכל לשטות בעצמנו ולהאמין, או לפחות לחשוב, שהדברים לא קרו. מה שלא נאמר - אולי לא היה.

מילים יכולות לפצוע, אבל השתיקה יכולה להרוג.

הם נשואים ארבעים שנה, היא האדם הכי קרוב אליו, והחברה הכי טובה שלו. וזה בדיוק מה שהוא עבורה.
ולא תמיד היה להם קל. ובמיוחד מאז הולדת בִּתָּם יחידתם, אלינור. היא היתה כמו ילדת הפתעה, נכנסה לחייהם כשכבר סיגלו לעצמם חיים נוחים ומלאים כזוג. ואז המשפחתיות שלהם התרחבה, ושינתה צורה עם הצטרפותה של אלינור.

ועכשיו מגי שוכבת בבית החולים במחלקת טיפול נמרץ. היא מורדמת ומונשמת, מוחזקת בחיים בכוח המכשירים בלבד, היא נעה על הקו הדקיק שבין החיים למוות.
ופרנק מדבר. ומדבר.

את כל מה שלא אמר לה בששת החודשים האחרונים הוא אומר עכשיו.

הוא כל כך אוהב אותה, והוא ידע, שאם יספר לה את מה שהוא יודע - הוא יכאיב לה. הוא יפצע את נשמתה. והוא רוצה לחסוך ממנה את הכאב. לכן בחר לשתוק. וידע שגם אם התנהגותו זו תכאיב לה, זו האפשרות היותר קלה מאשר כל בחירה אחרת.

הוא יושב לצד מיטתה ומספר. הוא לא יודע אם המילים היוצאות מפיו נשארות תלויות בחלל החדר, או איכשהו מצליחות להגיע אל מגי הדוממת, מצליחות לחדור בין המכשירים המצפצפים, מוצאות דרך בין סבך הצינוריות העוטפות אותה.

זה סיפור מקסים על אהבה, אהבה בוגרת, אהבה עם קילומטראז' מכובד, אהבה שצלחה אי אלו מהמורות. אהבה מהצד הפחות זוהר שלה. וזה גם סיפור על זוגיות ועל הורות ועל משפחתיות, אבל בעיקר זה סיפור על שבריריותם של דברים, של אנשים, ובכלל של החיים.

זה סיפור עדין ורגיש שמשאיר את הקורא עם הרהורים, ויותר מכל מלמד על אהבה.
יש משהו מאוד עוצמתי באופן הכתיבה, דבר שמאוד מפתיע בהתחשב בכך שזהו ספר ביכורים.

מומלץ.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על טיפול בשתיקה