ביקורת ספרותית על אראגון/הבן הבכור/בריסינגר/הירושה - הירושה #1-2-3-4 מאת כריסטופר פאוליני
ספר טוב

---

אחרי פרוייקט רציני סיימתי לקרוא את ארבעת הספרים של סדרת הירושה שכל אחד יותר ארוך מקודמו.
בכלליות מדוע הסדרה מקבלת ארבעה כוכבים על אף שלכאורה אינה עולה על שלושה מקסימום שלושה וחצי כוכבים (פירוט להלן), משום שבהתחשב בנער כריסטופר בן החמש-עשרה המעלה מדמיונו סיפור כל-כך גלובלי (בכמה מובנים בין עמים ובין מקומות ועוד) מקנה לו את רוב הערצה שאפשר לקבל מהסדרה הזאת לפחות לדעתי. ואכן נראה כי כריסטופר חשב על נקודות המפנה החשובות בכל הסיפור מתחילת כתיבת הספר הראשון (לא שאני שאלתי אותו, כן), ויש לדעתי שיפור כתיבה עולה מספר לספר, שלא כדעת הרבה קוראים אחרים ששמו דגש על איזה קטע
אהבו יותר או פחות שזה נתון שכל אחד יתחבר אליו כהעדפתו, שמתי את הדגש על איכות הכתיבה עצמה, ואכן יש עליה מזערית בין הספר הראשון לשני אח״כ קפיצה של ממש בספר השלישי, והספר הרביעי עולה במקצת על השלישי (ולפעמים יורד ממנו). על כך קיבלה הסדרה (או כריסטופר עצמו) ארבעה כוכבים.

אבל אם נדבר בביקורת על העלילה שם הסדרה לוקה בחסר, שכן העלילה צפויה מראש עם דמיות רדודות (לא לדאוג, ברום לא בקטגוריה הזו, אע״פ שגם הוא יכל להיות אפי׳ יותר מוצלח) ומפספסת הזדמנויות טובות לעלות לרמת ״יצירת מופת״, ״אגדה״, או לא משנה איך תקראו לזה. והדבר המציק יותר הוא מה שאפשר לכנות ״אומנות החיקוי״, טוב זה לא פשע לחקות יצירה אחרת ואפי׳ רצוי לעשות זאת, אבל כאן החבל מתוח מדי, אני מתכוון לדמיון העצום שיש לסדרת ״הירושה״ עם כתביו של ג׳.ר.ר. טולקין. לכל קוראי ״שר הטבעות״ ובכלל קוראי כתביו של טולקין יורגש חיקוי של מוטיבים שלמים, אם אלו העמים שהם ״אלפים״ וה״גמדים״ המתוארים כמעט במדויק לצורותיהם כבספריו של טולקין, וכן הדבר חוזר עם ה״אורגלים״ וה״קאל״ שהם חיקוי של ״אורקים״ וה״אורק-האי״ של טולקין, ויש עוד הרבה דברים של דמיון בין המוטיבים המחקים את היצירה של טולקין, {למי שמעוניין אתן עוד דוגמא אחת, כל סיום הספר הרביעי שהוא בעצם סגירת הסדרה, עניין עזיבת אראגון והספינה וכו׳, זה נסיון לחיקוי של סוף טרילוגיית ״שר הטבעות״ עזיבת פרודו עם הספינה בנמלים האפורים, עם שנויים קלים (נו באמת, במקום למערב למזרח) אבל זה לדעתי גם מה שגורם לאי הערצה של הקוראים לסיום כיוון שאינו מקורי ואינו בא בטוב לפי הדמיות}.

עבודה טובה כריסטופר, רק חבל שלא התחלת לכתוב בגיל מאוחר יותר כך שהיית הופך את הדבר הנפלא הזה ליצירה מקורית יותר ועמוקה יותר. אבל מי יודע אולי יש לו עוד הפתעות בשרבול.

» ביקורות נוספות של יוסף אורי
» ביקורות נוספות על אראגון/הבן הבכור/בריסינגר/הירושה - הירושה #1-2-3-4