כשהתחלתי לקרוא את הספר התלהבתי. מצאתי זווית חדשה. איך נראתה מלחמת העולם השנייה והשואה בעיני היהודים שהיגרו ממזרח אירופה לדרום אמריקה כעשר שנים לפני פתיחתה. מעניין. זווית שלא הכרתי.
ובאמת - חלקו הראשון של הספרון הזה נראה כך. הוא כתוב היטב ומציג את המציאות שבה חיו המהגרים בארגנטינה והקשר שהיה להם עם משפחותיהם בפולין ואולי גם ברוסיה.
אבל אז הגיע ההמשך המאכזב. קודם כל - הניח המחבר שהספר ייקרא על ידי גויים ולכן הוא מסביר לקורא את ההיסטוריה של השואה. על קצה המזלג. ובצורה ממש לא מעמיקה. אבל הקשר לסיפור עצמו - קלוש.
אחר כך הגענו לחלק השלישי - סיפור התדרדרותו של גיבור הסיפור. לכאורה הכל מגיע מחוסר האונים שלו. העובדה שהוא יודע משהו על מה שקורה "שם" אבל לא יכול לעזור לאימו שנשארה בפולין עם אחיו. והתגובה של הגיבור - שתיקה והסתגרות. בקיצור - פסיכולוגיה בגרוש. לא רציני. וכאן גם הכתיבה היא אמוציונלית מאד. כאילו נכתב סיפור משפחתי למשפחה ולילדים שעוד יבואו. וזו לא בדיוק ספרות. למרות כל הרגש שאמור לעלות מן הכתוב - התוצאה היא רדודה.
חבל.
חשבתי שגיליתי ספר עם זווית חדשה ומרעננת. מצאתי הרבה פחות מזה















![אנשים טובים [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986781.jpg)


