ביקורת ספרותית על מעוף המלאכים - הארי בוש #6 מאת מייקל קונלי

---

ספרי מתח מסוף שנות התשעים, סוף המאה העשרים, מרגישים לפעמים כל כך מיושנים.
זה לא כמו לקרוא, נאמר, אגתה כריסטי או שרלוק הולמס. לא, הם כבר ישנים מספיק. הם וינטג'. הם זכו למעמד על זמני: ההתיישנות שלהם היא חלק מהקסם שלהם.
ספרים משנות התשעים לעומת זאת הם לא ישנים מספיק אבל בו בזמן הם כל כך ישנים.
נגיד, הרגע בו הגיבור מבקש מכל אנשי הצוות המאולתר שלו לתת לו מספרי טלפונים ניידים, אם יש להם טלפון נייד. אני קוראת את המשפט, נתקעת לרגע, חוזרת לקרוא שוב, מה זאת אומרת למי שיש…? בודקת מתי יצא הספר לאור. יצא ב-99. נו, זה לא עד כדי כך מזמן, אני זוכרת את 99, נכון? ממש זוכרת, כמה מזמן זה יכול להיות? ו…
כן, נכון, לא היה לי אז פלאפון, את הראשון שלי קיבלתי רק שנתיים אחר כך.
הגיבור אוהב להקליד במכונת כתיבה. במכונת כתיבה!!
הקולגה הצעירה והמעודכנת של הגיבור מסבירה לו מה זה אינטרנט. הכל חדש, זר. פורנוגרפיה ברשת? פדופיליה ברשת? רעיונות חדשניים ולא מוכרים!

***

אז כן, החלטתי לתת עוד צ'אנס לקונלי וחשבתי שאני עושה את זה כמו שצריך, עם ספר ראשון בסדרה, להכיר את הגיבור מאפס.
הקריאה לא זרמה לי בהתחלה. הוא מתקדם באיטיות, זורק פנימה המון בעלי תפקידים במשטרת לוס אנג'לס, צריך להבין את המבנה של מוסדות החוק ואת הפוליטיקה הפנימית כדי לעקוב. או להחליט שזה בסדר לא להבין עד הסוף ולהתקדם כדי להגיע כבר לחקירה.
והתחושה הזאת, שהספר מיושן כל כך, למרות שבסך הכל חלפו 25 שנה מאז שיצא לאור, גם היא לא מקלה.
באיזשהו שלב העלילה העלתה הילוך, החקירה התקדמה, דברים זזו, כיוונים הסתמנו ואז הספר כן תפס אותי והצלחתי לקרוא ברצף עד הסוף, רק כדי להגיע למסקנה שאחרי הכל… הוא לא משהו.
וכבר כתבתי ביקורת שבה האשמתי אותו ביצירת דמות של גיבור בקווים כלליים מדי ולא משכנעים, גיבור פרווה - לא לוחם צדק שנלחם בממסד המושחת ולא הממסד המושחת בעצמו, עם סיפור רקע של אהבה נכזבת - אשתו האהובה נוטשת אותו כבר בתחילת הספר, והכל כתוב בנקודות כלליות כאלה, בלי להשקיע בסיפור הצדדי הזה ובלי שהוא יתקשר לעלילה. כאילו מישהו אמר לו שבלש טוב צריך חיי פרטיים דפוקים ומשבר או שניים בעבר.
רק שאז המשכתי לעוד ספר בסדרה ומשהו לא הסתדר לי בסיפור הזה. הלכה והתגברה אצלי התחושה שהתחלתי מהאמצע. פתחתי ויקיפדיה, וגיליתי שאכן. התחלתי מהאמצע.
יש מספר מכובד של ספרים בסדרת הארי בוש שלא תורגמו לעברית וקודמים לספר הזה, ואם כל אחד מהם מכיל כמה נגיעות של חייו הפרטיים של בוש וסיפור הרקע שלו - אולי ביחד הם מצטברים למשהו יותר משכנע שלא נראה כאילו הוסיפו אותו כבדרך אגב כדי להתאים את הבלש לתבנית מוכרת.
ולמרות זאת, ואחרי שהתקדמתי עוד קצת בסדרה, מדובר בבלש סביר לכל היותר. מיושן, אבל כזה שנראה לי שאפילו בזמן אמת לא חידש שום דבר מעניין בז'אנר.
אם אתם חובבים נלהבים של ז'אנר הבלש, אולי תאהבו. כל השאר יכולים לוותר, וזה כנראה כולל אותי.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על מעוף המלאכים - הארי בוש #6