ביקורת ספרותית על מפתח הזכוכית מאת דשיאל האמט
ספר טוב

---

"כל המבצע הזה נראה בעיני כהפגזה של תותחים ענקיים שבאה לפרוץ מנעול זעיר, אשר ניתן לפריצה באמצעים אחרים, שקטים, פשוטים ונוחים יותר" (עמוד 78).

דומה שהרומן הבלשי "מפתח הזכוכית" שכתב דשיאל האמט (הוצאת מזרחי, 1964), סופר בלשי אמריקני הנחשב, לצד ריימונד צ'נדלר, כאחד הבולטים שביוצרי דמות "הבלש הפרטי הקשוח" (Hard Boiled Detective), מתחיל מהאמצע. הקורא טובע תוך שניות בים השמות והאירועים וקשה להבין בהתחלה מי הוא מי. למרות זאת מדובר בספר מתח מוצלח. עלילת הספר סובבת סביב הבחירות לסנאט האמריקני כאשר, פאול מדוויג, עסקן פוליטי חשוב בעיר בחוף המזרחי מבקש שמועמדו לסנאט, הסנאטור הנרי, יזכה בבחירות. את הקלפים טרף מותו המסתורי של טיילור, בנו של הסנאטור, שנרצח ברחוב בלילה גשום. 

כאן נכנס לתמונה חברו הטוב של מדוויג וגיבור הספר, נד בומונט, "קלפן מושבע, מהמר מקצועי, ואיש סודם של הפוליטיקאים" (עמוד 180). בומונט , שהפך "חוקר מיוחד מטעם משרד התובע המחוזי" (עמוד 51), הוא גבר ציני, חד־לשון ושנון הפועל בסביבה העירונית המאוכלסת. כמו המחבר, גם הוא לחם במלחמת העולם הראשונה ובדומה להאמט, שבצעירותו שימש כבלש בחברת החקירות הידועה פינקרטון, גם הוא הפך לבלש לעת מצוא בספר. במלחמה, ככל הנראה, הפך בומונט לטיפוס קשוח, המיומן בשימוש באקדח. כך למשל, כשתקף אותו ברנש בשירות סוכן הימורים שביקש להתחמק מתשלום חובו לבומונט, ניתנה בידו "שהות להכניס את ידו לכיסו ולשלוף משם את אקדחו של ג'ק. אמנם הוא לא הספיק לכוון את הכלי כיאות, בכל זאת לחץ" (עמוד 55). הכדור שירה "חדר לירכו הימנית של הברנש האילם. הלז ילל ונפל על רצפת הפרוזדור" (עמוד 56). 

בומונט שביקש להגן על חברו מדוויג, שהפך חשוד ברצח, נקלע למזימה שמטרתה לפגוע במעמדו ובקשריו הפוליטיים של מדוויג, וגם שלא ברצונו הופך מעורב רומנטית עם מושא אהבתו של מדוויג, ז'נט הנרי, אחותו של הנרצח ובתו של הסנאטור. האמט כמו האמט הפך את כל הסלט הזה לספר מתח מהודק וכתוב היטב.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מפתח הזכוכית