ביקורת ספרותית על החיים קצרים, אל תקני את הנעליים - לבחור נכון, לקנות פחות, להתלבש טוב מאת שלי גרוס

---

נשים את הסיכום בהתחלה: ספר חמוד וקליל על אופנה.
הספר מאויר בסגנון מעט ילדותי וצבעוני, שיהיה נוח לעיכול בזמן שהוא מעלה נושאים כבדי משקל (ניצול בתעשיית האופנה והטכסטיל!)
הספר חידש לי כמה דברים חשובים, והכנתי כמה סעיפים ונקודות כדי לסבר את האוזן:

*מי שאוהב את הסדרה "קופה ראשית" ובעיקר את הדמות של אסתי, יבין אותה יותר לעומק בזכות הספר. למשל - בפרק האחרון ששודר היה קטע שבו אסתי "דוחפת" לפרנקו מלא סדינים וציפיות וזה יוצא מחיר מופקע. חשבתי שזה חלק מהבדיחה הרגילה על פרנקו ואשתו שאף אחד מהם לא ממולח מדי אז אין מי שיבוא להתלונן כמו טיטינסקי ואמו וישגע את כל הסופר...

אך מסתבר שהבדיחה היא יותר עמוקה מכך: הצרכן הישראלי חושב שהוא לא מתמקח משום שהוא עדין ואצילי... אך למעשה בעיניה של אסתי הוא פשוט אדיש. אסתי - שאבות אבותיה עבדו בתעשייה הזו בצד אחר של הגלובוס היא היחידה שאכפת לה ממחיר של כותנה מצרית ומאיך זה ישפיע על הילדים בבנגלדש! שאר עובדי ולקוחות הסופר לא לרמתה והיא לא תשקוט עד שתחשוף את העובדה שהסופרמרקט - במקום להתעסק בלהשביע ילדים רעבים מתחבט עמוקות בשאלה איך הכותנה המצרית תשפיע על הנקבוביות של גבר בגיל העמידה... היא קורצת לשירלי אך בוודאי מצליבה אצבעות מאחורי הגב.

*כל החיים אמרתי לעצמי שלא כזה חשוב לי מראה חיצוני וביגוד (חוץ מנעליים, כי אני מושבניקית) ומעניין אותי להצליח בלימודים ובחיים.
יש בזה צד נכון אך זה גם מנגנון הגנה לכך שכשגדלתי חברות מסביבי היו הרבה יותר עשירות, והשוויצו במוצרים מחו"ל וכיו"ב. לימים הבנתי שזהו מנגנון הגנה מעוד משהו... צפיתי לא מעט בטלוויזיה באופן לא מבוקר, ולכן לעיתים קשה לי לראות את המניפולציה שלאחרים קל יותר. למשל: פרסומות לבגדים, במיוחד בדור שלי שקונה בגדים באופן כפייתי. בדורנו המפוזר ומופרע הקשב, הביגוד הפך מצורתו הנורמלית של צורך בסיסי כמו מזון וקורת גג - לאמצעי שיפוט מהיר וקר.

הביגוד שלנו ושל סובבינו רומז לנו איזו עונה עכשיו, איזה חג, מה אנחנו מתעתדים לעשות ברגע זה וכמה כסף יש לנו. הצבע, המחשוף, חוזק התפרים... הדימויים הללו צרובים לנו חזק במוח הקדום, לפני שנזכור את המילה הנכונה לתאר שמלה כבר ראינו עשרות ומאות שמלות בפרסומות בארץ ובחו"ל, שבאמצעותן הדמויות משיגות כל משאלה שיש בעולם. אם כך רבות מהמשאלות שאנו רוצים להגשים באמצעות הבגדים *הן לא באמת שלנו*!!!

אלא שלא הבנו מספיק לאן הדברים מובילים כשהדימוי נצרב בתוכנו...
(גיל 5-6 כנראה, שבו ילדים מתחילים לפתח טעם אישי)... ועדיין בכל פעם שנראה מחוך לדוג', או חותלות - נחשוב על אותו דבר: קליפ, פרסומת, סרט שובר קופות שבו הייצוג הזה הופיע וכנראה יהיה משותף לכל בני דורנו. זה יראה כמו קסם (או "ג'ימס חייבת לי מסטיק" מי שמכיר)...

אך למעשה זו פשוט מניפולציה מרושעת של תעשיית האופנה על מוחותינו הלא בשלים.

אז יש לנו "מלאך בלבן", "שטן בשחור"/אדום, "המותג האיכותי" הנעל בעלת התפרים הבולטים. נעלי עקב שהן לא בשביל שיהיה לך נוח. לחישה: הן בשביל להיות נחשקת...
יש בגדים לבית - ואף אחד לא רוצה לראות אותך איתם...
יש בגדים לים (אבל לא אם את שמנה)
יש בגדים לשינה ובגדים ללא שינה...

בקיצור חילקו לבני דורנו את החיים - מי ראוי לצרכים הבסיסיים המגולמים בדימוי הבגד - ומי לא ראוי. כי הלא לבגד יש אישיות בפני עצמו, וזו לא אני שבזבזנית! זו החולצה האדומה המהממת שקפצה לי לתיק והוציאה משם 300 ש"ח. לא אכפת לי כמה תשלומים... לילילילי

*קנייה מושפעת ממצב הרוח בשעת הקנייה. מתחקיר קטן שעשיתי עם עצמי גיליתי שאת הבגדים הבאמת יפים+שימושיים שלי עד היום קניתי כשקבעתי פגישה עם חברות ותיקות שלא ראיתי הרבה זמן. לא משנה אם הפגישה הלכה טוב בסוף או לא - העיקר שידעתי שאני לא מנסה להרשים אף אחד, וסתם נשב לקפה או הצגה ונשוחח.

ומנגד - הבגדים הלא יפים ולא שימושיים שאת חלקם עדיין יש לי מטעמים סנטימנטליים או מקמצנות יתר - קניתי בעיקר בתחילת שנות העשרים.
פה זה נהיה מעניין, סיבת הקנייה הייתה אחת משלוש:

1 - מדי עבודה לעבודות שלא מספקות בגדים והשלמות לביגוד צבאי מהמשכורת הלא קיימת שקיבלתי.
2 - בגדים שאיתם לא יציקו לי בירושלים (תקצר היריעה מלהסביר את חוקיות הביגוד בירושלים... מי שמכיר מכיר)
3 - בגדים יקרים מדי לדייטים שאני לא באמת רוצה להיות בהם - לא בבגדים האלה ולא בדייטים האלה. מדובר בשמלות שבת מצויצות שאין לי מושג מי אמור להתרשם מהן, חצאיות שחורות רשמיות אבל בלי גרביים כדי שלא יחשבו שאני מבית דתי, חולצה מחויטת שנבחרה משום שהיא לא בכביסה כרגע (אין לי מגהץ בדירה!!!!). סווטשירטים וסריגים שעושים לי אלרגיה בכל מקום חוץ מירושלים, צעיפים שאין לי מושג איך לקשור (רצינית, אני גרועה עם צעיפים...) שמלת פוטר חומה כתומה עם פרחים פסיכודליים ומעט לבן שיש לכולן במגזר הדתי לאומי. את מסתכלת במראה בשירותים אחרי הדייט ולא בטוחה אם זו את שם מולך או הדייט הבא שלו שבאה באותה השמלה.

*עלייך להישאר נאמנה לסגנון. היות שלבגדים יש אישיות משל עצמם - לטענת מחברת הספר הם מאוד ייפגעו אם תבגדי בהם עם בגדים שהם לא כמוהם! את לא אוהבת בגדים בירוק זרחני מלוכלך, נכון? כי את חנונית שמתחבאת בספריה. ולא, זה לא משנה שהחולצה הספציפית הזאת אפילו לא כזאת זרחנית. וזה כן משנה שהדוגמה שמעליה לא לטעמך. זה בכלל לא קשור לגברים! אולי תצאי קצת מעבר לטעם האישי והקטנטן שלך, ותראי את העולם האמיתי!!!
לסיכום: זו *לא* חולצה מיוחדת ו*לא* חד פעמית והיא *ממש לא* קורצת לך. ואת יודעת למה את פשוט רואה אותה בכל מקום ובלי שום קשר לזה שהפרסומת אמרה את זה? - כי את חושבת שעם החולצה הזו תשיגי את הבחור הזה. מה שיש לי להגיד לך - את לא רוצה את החולצה, את לא רוצה את הבחור, את לא רוצה למות ממתקפת זומבים שהופנטו מהחולצה הזו, נכון? אז אל תקני את החולצה!!!

*כללים. טוב, אני פריקית של כללים, זו לא חוכמה לפתות אותי עם כללים...
כמה מהכללים שמובאים בספר:
עדיף ארוך מקצר - צריך לדעת איך ומתי ללבוש קצר אחרת זה לא נראה טוב. (אוסיף שלפעמים גם לא להיראות טוב עוזר להבריח מזיקים, אפרופו מחאות על ניצול)

צבעים קלאסיים מפשטים את העניין - שחור, לבן, שמנת, קפה, כחול נייבי. (לדעתי בישראל אפשר להחליף את הכחול נייבי בחאקי, זה משדר את אותו מסר)

ג'ינס כהה נראה יותר יקר. הגיוני בסך הכול. (אבל בביטוח לאומי עדיף ללבוש ג'ינס בהיר. זה עוד גילוי שלי.)

לא להגזים עם המנומר (למרות שאני מתה על מנומר. כל הילדות שלי ציירתי שני דברים: נמרים וקופים)

*קלישאות. איך אפשר בלי קלישאות, ובזה נסכם...

1 - את לא מתלבשת בשביל גברים אלא כדי להרגיש טוב עם עצמך. (חחח)
2 - כל הגרביים הבודדים - למי הם שייכים? (HO LOOK AT THAT ALL THE LONLEY SOCKS)
3 - "שילובים שתמיד עובדים". (אל! פשוט אל תאמינו כשאומרים לכם שמשהו תמיד עובד...)
4 - מינימליזם. (מאמינה במינימליזם אבל לא איתכם. הספר הדיגיטלי בגרסת PDF הזה כל כך יקר, אז אל תטיפו לי על הבחנה בין צריכה לרוצה)
5 - ציטוטים. (היה שווה לקנות את הספר רק בשביל הרשימה הביבליוגרפית שבסוף. כל הדברים האהובים עלי במקום אחד!)

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על החיים קצרים, אל תקני את הנעליים - לבחור נכון, לקנות פחות, להתלבש טוב