אני לא בטוחה איך להתחיל, כי אני כבר עכשיו יודעת שאני הולכת לכתוב ממקום מאוד רגשי, ואני מודעת לקול הזה בראש שלי שאומר: "זה לא מה שאנשים רוצים ממך."
אבל אני מניחה שאני במילא אף פעם לא הייתי משהו בלתת לאנשים את מה שאני יודעת שהם רוצים ממני.
זה פשוט עוד מקרה שבו חווית הקריאה משתלבת עם מה שקורה איתי בפן האישי.
לא מפתיע, זה קורה לי כל הזמן, וכשאני מנסה לפקפק בעצמי ולחשוב שקריאת הספר קדמה למשבר האישי ואולי עוררה אותו, אני נזכרת שביטאתי את רגשותיי בקשר למה שאני עוברת כרגע לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הזה.
לא יודעת, אוף, קשה לי לבטא את עצמי עם כל הקולות האלה בראש.
אני כל כך יודעת מה אנשים רוצים ממני, כל כך יודעת מה הם חושבים עליי, שאני איכשהו מצליחה לייצר ייצוג שלהם בראש שלי, וברור לי שיש מצב שאני ממציאה את הדעות שלהם עליי.
עכשיו בוא נדבר על איך זה קשור לספר.
קודם כל אני רוצה להגיד שאני לגמרי מתכננת לקרוא את הספר "מהמוח באהבה" שקדם לספר הזה, אבל החלטתי לקרוא אותו לפני כי ידוע שהספר הזה טוב יותר מהמוח באהבה, ששמעתי שגם מאוד דומה לספר "ההיפותזה של האהבה" שלה.
אז אני שומרת את מהמוח באהבה לזמן שבו אני אתגעגע לספרים שלה וארצה לחוות אותם שוב, אבל עם הבדל קל.
כל הספרים האלה הם על עולם האקדמיה, ובשני הספרים שקראתי יש דמות ראשית לא הכי מינית, קצת לא בטוחה בעצמה בקשר לסקס ובעיקר בקשר לאם יש לה עניין בסקס.
אז אני חייבת להגיד, שגם הספר הזה מאוד מזכיר אלמנטים מסוימים של ההיפותזה של האהבה, ואני הייתי ממליצה לא לקרוא אותם אחד אחרי השני.
אה, והדמויות מהספר ההיפותזה של האהבה עושות פה הופעת אורח או משהו, זה ממש מצוין בהקדשה בתחילת הספר שזה הולך לקרות.
הסופרת פה נסחפה עם הדיבור המדעי, כל מיני בדיחות של מדענים ושיח פנימי של הדמות שבו היא יוצרת אנלוגיות שאדם רגיל כמוני לא מבין.
אבל זה היה פאן לא להבין, אני בעד, אפשר לומר שאני מעריכה את זה שהסופרת לא מזלזלת באינטליגנציה של הקוראים שלה, אבל זה לא זה, אני פשוט אוהבת את זה שהיא לא מתפשרת ועושה שינויים עבור הקוראים הפחות בקיאים שלה.
הייחוד של הספר הזה לדעתי, והדבר שבעצם מוביל את העלילה, זאת הנטייה של הדמות הראשית, אלסי, לרצות אנשים ולהתקשות להגיד לא גם על דברים ממש קטנים.
אני לא טיפוס מרצה, הדבר שאני הכי אוהבת זה להגיד "לא", אבל הספר הזה גרם לי להבין את זה יותר וגרם לי לזהות בעצמי טיפה, מהתכונה הזאת של לשנות את עצמך כדי לרצות אחרים.
אלסי עובדת בשתי עבודות, אחת לא משלמת משהו, וזאת העבודה שלה בתור מרצה חיצונית שטובעת באימיילים מגוחכים של סטודנטים וזה היה מעניין לקרוא דוגמאות למיילים שהיא מקבלת ולתהות אם מרצים באמת יכולים לקבל הודעות כאלה חצופות למייל.
העבודה השנייה, היא להיות חברה מזויפת של אנשים, והיא מסתבר ממש טובה בלהעמיד פנים שהיא מישהי אחרת ולהיות האלסי שהאחר רוצה שהיא תהיה.
יש לה לקוח אחד שהיא ממש אוהבת, ויש לו אח בכור שנועץ בה מבטים ושהיא לא מצליחה לקרוא ולהבין מה הוא רוצה ממנה, ואיזו אלסי היא צריכה להיות כדי שהוא יחבב אותה. (כן אני יודעת שזה נשמע קיטשי.)
היא חושבת שהוא מורה לחינוך גופני, והכול משתנה כשהיא מגלה שהוא למעשה פיזיקאי ואחד שמוכר לה היטב, ושנוא עליה בגלל איזה מאמר שהוא כתב שהשפיע על התחום שלה, פיזיקה תאורטית.
אני חושבת שהרבה דברים פה היו שקופים מההתחלה, מאוד צפויים כי הסופרת לא עשתה שום ניסיון להסתיר אותם, כי כל מה שמשנה זה שהדמות הנשית הראשית תהיה חסרת מודעות וזה כבר יוצר את המתח שצריך בספרים מהסוג הזה.
אני מניחה שאפשר לומר שזה זול, אבל זה ידוע שהסופרת הזאת הגיעה לעולם הכתיבה מתוך האהבה לכתיבת פאנפיקשן, וזה לא דבר רע לנשים שאוהבות את כמה שזה קל לקרוא את הסגנון, מהיר ומותח - ויש הרבה נשים כאלה ולכן הספרים שלה מצליחים.
כמו בספר הקודם שקראתי, הגבר שבוי של האישה מההתחלה, והוא לא מנסה להסתיר את זה, ואני מצטערת, אבל זה קנה אותי שוב, אני בחורה שיטחית.
לפעמים אלו הטריקים הזולים שעושים את העבודה בדרך אל לב של אישה.
אני לא בטוחה איך הסמאט היה, אני נהניתי כי הדמות נהנתה, ואולי זה מספיק.
אני גם חושבת שאפשר לראות דברים חופפים גם מבחינת הסמאט, ובעצם, אם יש לכם זיכרון טוב כמוני, בעוד המון דברים קטנים בספר.
הסופרת העניקה תכונות דומות לדמויות בספר הקודם שקראתי, ואני תוהה לעצמי אם בספר שהחלטתי לדחות את הקריאה בו, זה הרבה יותר בולט מאשר כאן.
אבל לי זה לא הפריע, אני יכולה לקרוא על שתי הדמויות האלה באנשים שונים שוב ושוב, ואני חושבת שפה זה באמת היה בשליטה, וג'ק היה דומה לאדם רק בהיותו מאוהב אנושות.
וזה מקסים.
למה שאני לא אוהב את זה? למה שתהיה לי בעיה עם זה? אני אישה פשוטה.
וכמובן, שכמו כל אישה פשוטה, אני מסובכת להפליא.
אני חושבת שיש חלקים מסוימים בי, שהם פשוט כל כך ברורים, כל כך צפויים, כל כך קלישאתיים - שהמודעות אליהם גורמת לי לתלוש אותם כמו עשבים שוטים.
אבל מה גרם לי לחשוב שיש רגשות, מחשבות, דרכי ביטוי - שאינם רצויים?
אם משהו חוזר שוב ושוב, האם הוא באמת לא רצוי בתוכי, או שאולי... אני פשוט שטפתי לעצמי את המוח לחשוב שזה לא תקין או פתטי?
גאד, אני נשמעת חולת שליטה.
ואני כנראה באמת כזאת.
הספר הזה עזר לי להבין שיש לי צרכים רגשיים עמוקים שצריכים את כל התשומת לב שלי, ושחלאס להדחקה רגשית.
במילים אחרות, אני נכנסת לעונת העשבים השוטים שלי.
ככה אני קוראת לזה בראש שלי, וסתם שתבינו את הקטע, זה מביך אותי להציג את זה ככה - ובכל זאת אני לא מחפשת מילים אחרות.
מילים אחרות, פחות קלישאתיות, פחות דורשות גלגול עיניים, פחות מזלזלות - המילים שלי יצטרכו להספיק, בדיוק כמו שהן, ללא עריכה בררנית.
במילא רוב המילים שאני מבטאת הן בהתאמה מוחלטת למה שעובר לי בראש, ואיני עורכת משהו כדי להישמע יותר טוב או פחות מתנשאת.
ואם אני מספרת איזושהי בדיחה סוטה או סתם כותבת משהו בהומור מוזר, אני תמיד יכולה לכתוב סוגריים ולהסביר בהם את עצמי, סוג של לתת מקום לעורכת הבררנית שלי שמנסה לגרום לי להישמע כמו שאני רוצה שאנשים יתפסו אותי.
לא אכפת לי שאנשים ידעו שאכפת לי מאיך שהם תופסים אותי, זה משהו שקל לי להגיד, אבל משום מה לכתוב "איני" במקום "אני לא", גורם לי להרגיש לא בנוח.
נראה לי שאולי להיות עצמי מעורר בי טריגר לפעמים, כשיש דברים שאני מבטאת שמעלים זיכרונות ישנים בקשר לאיך שאנשים הגיבו לניסוח שלי.
אני נדה בראשי קלות, מגלגלת עיניים, וחושבת על זה שאני ללא ספק חולת שליטה.
אבל אולי זה חמוד.
אולי זה לא משנה.
אולי אני חושבת יותר מדי על מה שאני אומרת, כאילו מה שאני אומרת יכול להגן עליי מפני אי הבנות או שיפוט לא הוגן.
אני לא יודעת למה זה מפחיד אותי שיבינו אותי לא נכון, זה תמיד היה שם.
כנראה למדתי איכשהו, שאם מישהו מבין אותי לא נכון זה עלול לפגוע בי, ואולי עכשיו זה הזמן ללמוד שזה בסדר לתת דברים מסוימים לפגוע בי.
הרי אם אני לא מפחדת שאי הבנות יפגעו בי, אז אני מבטאת דברים בצורה שונה, ואני לא מקצרת כשאני רוצה להאריך ולא מאריכה בגלל הצורך להסביר את עצמי, כאילו מישהו שופט אותי בכלל על משהו דבילי כמו זה שהמילה "להסתים" לא קיימת.
וכן, אני חושבת על אמא שלי עכשיו.
לא משנה כמה פעמים השתמשתי במילה להסתים והסברתי לה בכעס שלא אכפת לי שהיא לא קיימת, עדיין קיבלתי את אותה התגובה המזלזלת: "מה זה להסתים? אין מילה כזאת להסתים."
אתם יודעים מה יהיה רומנטי?
אם מישהו יגרום לאקדמיה ללשון להכריז שאפשר לומר "להסתים".
לא צריכה אבנים מהירח, פשוט תוסיף מילה שאני אוהבת למילון, רק בגלל שאני אוהבת אותה.
זה לא ראלי, מה שהופך את זה למושלם לרומן רומנטי.
















