ביקורת ספרותית על כמו שאהבנו פעם (926) מאת קאלי אנטוני
ספר בסדר

---

זה כנראה הספר שלגי הכי כתוב טוב שקראתי עד כה.
נהניתי, בניית העולם תמיד מרגישה קצת אנמית בספרים האלה, אולי כי הם קצרים, וזה בעצם גם היתרון שלהם אז קשה להחליט אם זה באמת מפריע.
לא בטוחה מה בדיוק אהבתי כאן, אני חושבת שהיה בספר הזה ספציפית משהו הרבה יותר בשל, רק היה חסר קצת יותר תוכן ואישיות לדמויות, והוא היה יכול להיות רומן רגיל כמו כל הרומנים.

נראה לי שהמשהו שמצאתי בספר האחרון שקראתי מההוצאה הזאת, היה דמות הנשית ראשית מלאת אופי ומעניינת, וגם הדמות הגברית הייתה דומיננטית עם חספוס מסוים.
אבל מכיוון שמשהו בספר ההוא לא היה לגמרי שלם מבחינת הכתיבה וההגשה של העלילה, נתתי לו שלושה כוכבים.
כאן הרומן עצמו היה אינטנסיבי, והקונפליקט היה לאורך כל הסיפור וזה היה מעניין לראות שני אנשים שממש מתאווים זה לזה, אבל מנסים לעצור את עצמם מלהראות את זה, כל אחד והסיבה שלו.

זה סיפור רומיאו ויוליה כזה, איב וגייג' היו מאוהבים והמשפחות שלהם אויבות, והסיפור מתחיל ביום שבו הם החליטו לברוח כדי להתחתן ואז עוד לפני שמבינים איך הכול נגמר, אנחנו קופצים קדימה והסיפור מתקדם כך שאנחנו מתחילים להבין מה קרה ומה עבר עליהם אחרי אותו היום.
לא כל כך הבנתי איך בחורה בת עשרים צריכה רשות מהוריה כדי להתחתן, אבל ניחא.

תמיד יש איזשהו חוסר בספרים האלה, או שזה בכתיבה או שזה בבניית העולם או שלדמויות אין אופי.
במקרה הזה, אני חושבת שהחוסרים של הספר הזה עדיין לא מורידים אותו לרמת האיכות הירודה של רוב ספרי שלגי שקראתי עד כה.
מבחינת הכתיבה עצמה, הוא בסדר גמור, ואולי הייתי מוסיפה רק עוד כמה דברים שיאריכו אותו ויתנו לו חוויה קצת יותר עמוקה, כי מה לעשות, הורדתי כוכב אחד כי הוא קצר מדי, והשני זה כי הוא לא זכיר.
אבל החוויה הייתה מהנה, לא מאוד, אבל מספיק, הציפיות שלי נענו.

ולכן, למרות שאני מאוד רוצה לגלות איזה שלגי שאני יכולה לתת לו ארבעה כוכבים, הפעם אני אסתפק בשלושה כוכבים ובלהכריז שמבחינתי, מכל הספרים שקראתי, הספר הזה כרגע במקום הראשון.
נהניתי הרבה יותר מ-"חתונה ברגע האחרון", אבל עיקר ההנאה שלי הייתה בחלק הראשון של הסיפור והחלק השני היה קצת לא אפוי ולא מפוקס על עצמו.
כאן לפחות יש תחושה של פוקוס, של ודאות מסוימת לגבי איך הסיפור הולך להסתיים, ואני חושבת שהיה אפשר להרגיש שב"חתונה ברגע האחרון" הכותבת לא ידעה איך היא רוצה לסיים את הסיפור ומה צריך לקרות - וכאן כן.

אם תקראו את הביקורת שכתבתי על הספר ההוא, אתם תראו שיש שם הרבה יותר תשוקה.
ובכל זאת... גם אם יש בספר מסוים יותר אלמנטים מרגשים, כשהוא לא כתוב טוב ואפשר לזהות שהוא לא מספיק בשל, אז זה תמיד מפסיד לספר שכתוב כמו שצריך, מרגיש בשל וגם מהנה לקריאה.

אז הנה העדכון של הדירוג של כל הספרים שקראתי משלגי עד כה:
1. כמו שאהבנו פעם (3 כוכבים)
2. חתונה ברגע האחרון (3 כוכבים)
3. ההצעה של היווני (2 כוכבים)
4. בריחה מחתונה (2 כוכבים)
-

בחוויה שלי, הספר מאוד טעון ברגשות, הדיאלוגים בין הדמויות מאוד טעונים בעבר שלהם ובמה שקרה, וזה מאוד סוחף רגשית, נראה לי שבכיתי.
אז במובן הזה אני מניחה שהספר הזה הצליח לגרום לי לחוש איזשהו עומק, כי היו שם הרבה רגשות ותשוקה, והכול היה בקשר לקונפליקט אחד ברור שהיה שם מתחילה הסיפור.
יש סודות שאיב לא רוצה לספר לגייג' כדי לשמור עליו מפני מה שהוא לא יודע, ויש המון שנאה ומשיכה מהצד של גייג' כלפי איב והמשפחה שלה בעקבות מה שקרה בעבר שלהם.
אין הרבה מה לומר על זה, אין פה משהו מקורי, אני פשוט אומרת שהדברים האלה הצליחו להשפיע עליי ושהייתי בעניין של לעקוב אחרי המטען הרגשי הזה ואיך הם הולכים לפרק אותו ולהתמודד איתו.

בסיפור איב צריכה להעמיד פנים שהיא הארוסה של גייג', שזה טרופ די בנאלי, ואני חייבת לציין שהוא לא כזה משמעותי כאן למרות שהוא הסיבה לקירבה שלהם.
כן יש פה את החרא הזה שמשום מה אוהבים לכתוב עליו בספרי שלגי, שהגבר מרוצה מלראות את האישה עונדת את הטבעת "שלו", ושהוא נהנה להרגיש בעלות עליה - אבל אני מניחה שאם יש נשים שבקטע של זה, אז מי אני שאשפוט?
זה פשוט לא משהו שאני חושבת שצריך לכתוב עליו שוב ושוב, זה בסדר שלטבעת תהיה איזושהי משמעות ושהיא תעצור למישהי את הלב מרוב יופיה ושהיא תגרום לגבר להרגיש איזה משהו מיוחד- אבל (אני צוחקת בקול רם) לדעתי צריך להיזהר מאוד באיך שכותבים על זה כי זה משהו שבקלות יכול להפוך לנורא מטופש ושהדגש עליו מוגזם.

וזהו.
לא זוכרת איך הגעתי אל הספר הזה דווקא, ולא יודעת מתי אגיע אל הספר שלגי הבא, אבל אני ללא ספק עדיין רוצה להמשיך במסע ולראות אם יכולה להיות בין הספרים האלה איזושהי פנינה ששווה בעיניי ארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על כמו שאהבנו פעם (926)