הספר עוקב אחרי חייה של וילה-הדמות הראשית. הוא מתחיל ב-1967 בפנסילבניה, כאשר וילה בת 11 וביחסי חברות עם סוניה. שתיהן למדו באותה כיתה ומכרו מבית לבית ממתקים למען התזמורת בבית הספר. וילה ניגנה קלרנית וסוניה בחליל.
ביום בהיר אחד האם נעלמה לאביה לה ולאחותה איילין. האם החליטה ש"נשבר לה" ועזבה. הן נותרו עם אביהן ולאחר זמן מה האם שבה ללא הסברים.
מכאן ואילך הסיפור קופץ ל1977. וילה מכירה את דרק. הם נישאים ונולדים להם שני בנים: איאן ושון.
התחנה האחרונה של הספר מתרכז ב-2017 שוילה בת 61 לאחר שאיבדה את בעלה הראשון בתאונה ונשואה לפיטר.
כל תחנה בחייה מהווה עבורה שלב ונקודת מפנה.
הסיפור מגולל לקורא עם לא מעט חוסרים וחלקים לבנים. אני מניחה שהסופרת הותירה את החלקים הלבנים לדמיונו של הקורא.
בחלקו האחרון של הספר וילה מתבשרת שחברתו לשעבר של בנה שון-דניס נורתה ברגלה והיא זקוקה לעזרה. מוזר איך וכיצד הגיעה דווקא לוילה. וילה לא מהססת לרגע, אורזת את עצמה וטסה עם בעלה לבולטימור לסייע לדניס, שריל ביתה בת התשע וכלבן.
בחלקו האחרון של הספר וילה מגלה את עצמה ואפשרויות חדשות העומדות בפניה. כמו כן הסיפור מתמקד במערכות היחסים במשפחה, גידול ילדים, זוגיות ולא מעט בדידות.
מה הפריע לי? לא אהבתי את החלקים החסרים/לבנים, למרות שזה בסדר לתת לקורא לדמיין ולהתוות את הסיפור עצמאית, במקרה הזה החלקים הללו בפאזל מרובים.
לא אהבתי את הפסיביות ועל כך שוילה נתנה לסביבה להוביל אותה. ניכר שלאורך כל התחנות וילה לא שלטה על חייה ולרוב פעלה כדי לרצות את כל העולם ואשתו.
הכתיבה מעניינת ולמרות זאת לא הצלחתי להזדהות ולהשלים עם "הטיפוס הנשלט" – זה פשוט לא אני!
מה קורה בתחנה האחרונה בספר? האם וילה הצליחה לבצע שינוי?
בשורה התחתונה: השמים הם הגבול לאפשרויות רק צריך לעשות.
מומלץ למעריציה של אן טיילר.
לי יניני


















