ביקורת ספרותית על חרפה - ספריה לעם #469 מאת ג'ון מקסוול קוטזי
ספר מעולה

---

פנטזיה בשחור לבן

את קסם דרום אפריקה, המלווה בתחושת אלימות, הציג לי לראשונה דיוויד, חבר שרצתי אתו יחד בוקר-בוקר. הוא שיתף בסיפור חייו בארץ המרתקת הזו, ובסיפור ילדות רעייתו בחווה מבודדת, מקום שהיה רחוק מכל יישוב. דיוויד, המחיש את ריחוק החווה, בספור על תאונה שאירעה בדרך צדדית, שבמהלכה נאלצו בני המשפחה לחכות שעות רבות עד שמישהו יחלץ אותם.

הוא עלה לארץ, עם תנועת נוער ציונית, שרוב חבריה נפוצו ברחבי העולם דובר האנגלית. זמן מה לפני עליית נלסון מנדלה לשלטון, הוא חלם חלום, שמשפחתו נוסעת ברכב שמתהפך. הוא האמין שהחלום, הוא עיבוד תחושותיו הפנימיות, לפיהן הוא חייב לעלות את משפחתו לארץ בבהילות, פן יתרחש אסון.

מאז הייתה קיימת בי סקרנות לארץ שלכאורה השכינה שלום אוטופי באמצעות חזונו של נלסון מנדלה, ואפילו חשבתי לעצמי, מה זה אומר לגבי סיכוי השלום שלנו?

לעתים רכשתי מעט ספרים של סופרים דרום אפריקאים, כמו את ספרו של ג.מ קוטזי, חרפה, שעל כריכתו מצויר כלב שחור נורא, מוזנח ומוטרף, הפוער את לועו, חושף את שיניו, ומוכן לזנק על מי שעומד מולו. מראה תמונה שהתבררה מאוחר יותר, כבחירה מבריקה, גרמה לי במשך שנים להירתע מהספר.

חלפו שנים רבות, והחלטתי שדווקא בתקופה קשה, העיסוק בטקסטים מורכבים, שיש בהם שבבי תיקווה, יכולה להיות צורה נכונה להתמודדות עם המציאות האלימה והכואבת שלנו. אז יצאתי לדרך בסקרנות שבהמשך הפכה להפתעה גדולה.

דיוויד לורי, גיבור ספרו של קוטזי, הוא פרופסור לספרות אנגלית קלאסית, באוניברסיטה בקייפטאון, בימים של אחרי ביטול האפרטהייד, תקופה שבה החזון הגדול לשינוי היה אמור לבטא פיוס גדול, של הלבנים עם השחורים, אך בפועל האלימות בין השחורים ללבנים הגיעה לשיאים בלתי נסבלים.

עולמו הרגשי והאינטלקטואלי של דיוויד, נשאר תקוע בסוף המאה ה-19, עם גיבוריו הספרותיים כמו הלורד בירון, משורר רומנטי, שעל שירתו וחייו נאמר שהיו בלתי מוסריים, אולי בשל כך הם עיצבו את התרבות הרומנטית, המזוהה עם הקולוניאליזם, שמאוד אופנתי לבעוט בו כעת, בעיקר בדרום אפריקה.

דיוויד, כבר לא צעיר, הוא בין חמישים ושתיים, אחרי גירושים משתי נשותיו, ומי שנהל מערכות יחסים ארעיות ומזדמנות, ששתיים מהן לא עולות בקנה אחד עם הדימוי המצופה ממנו כפרופסור לספרות. כעת יש לו אישה בשם סוראיה, מוסלמית, שאת יחסיה עמה הוא מנהל בחשאי תמורת אתנן, אך כשהוא מנסה לחצות את הקווים לחייה האישיים, היא נעלמת לו, מה שגורם לו ללכת רחוק עוד יותר, עם סטודנטית בת שמונה עשר, יחסים שבבסיסם פנטזיית תשוקה, אסורה ומסוכנת, הנחשפים והופכים לשערורייה וחרפה (כשם הספר), הגורמים לגירושיו מהאוניברסיטה.

הוא מבקש לעצמו, מקלט בחווה הרחוקה של לוסי ביתו, לסבית המבקשת להיות עובדת אדמה. בין שניהם שוררים יחסים מורכבים וטעונים. ואז כמו בקטע שקספירי אפל, הם חווים תקיפה אכזרית המערערת אותם, ומעוררת בהם שאלות קיומיות. מכאן להיכן החיים שלהם ממשיכים? שאלה שמיוצגת כמקרה פרטי, אך כאילו קוטזי, בלי שהתכוון, כתב אותה עבורנו, כמקרה קולקטיבי מצמרר ואקטואלי.

קוטזי, כותב בשפה נפלאה, גיבוריו הראשיים והמשניים, מעוצבים בצורה מרהיבה, הוא כורך אישי ופוליטי באופן מבריק, המטפורות שלו מפוארות, כמו הכלבים, או חלומו של דיוויד, לכתוב אופרה על הלורד בירון. במהלך הכנתה דיוויד, עובר שינויים נפשיים מופלגים, שאולי מעניקים לו תיקווה להתפייס עם עצמו ועם המציאות הקיומית נטולת הרומנטיות והאוטופיות המזויפות?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על חרפה - ספריה לעם #469