ביקורת ספרותית על להיות מאושרת בזוגיות - יצירת זוגיות מאושרת אינה המטרה אלא התוצאה של מי שאת הופכת להיות מאת דן טימור

---

אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שצעד ראשון כדי להיות מאושרת זה להציב גבולות.
אז כמובן שגם כדי להיות מאושרת בזוגיות - כמאמר הספר - הדגש שלי בקריאה הוא על "איך לשפר את מיומנות הצבת הגבולות שלי?"

כפי שבטח הובן למי שקרא את הסקירות הקודמות שלי - היו לי תקופות, בעיקר של נעורים ותחילת העשרים - שבהן הייתי מה שנקרא "טיפוס מרצה".
חששתי להציב גבולות בקשרים שלי עם בני משפחה מסוימים, עם חברות מקובלות יותר ממני שיזמו כל מיני פרויקטים ומסיבות ולא בהכרח ראו את הצרכים שלי בסיטואציה - וכמובן בדייטים...
לקח לי זמן לעשות את ההפרדה בין מי שאני ומה שיש לי להציע לעולם ולגברים - לבין מה שאומרים עלי, מה שדורשים ממני והדרך שבה הבחור מציג אותי בפני חברים ומשפחה וכו'.
לקחתי את זה על עצמי כטיפוס מופנם, אמרתי לעצמי שאני היא זו שצריכה להתיישר. כל-כך הרבה זמן עשיתי את זה, כך שכנעתי את עצמי, הלכתי עם החזק - אז עכשיו לעשות שינוי?!

ועד היום אנשים זרים שנקלעים לחברתי, בין אם זה ביחסי עבודה או במסגרת דייטים - "מלהקים" את עצמם לתפקיד הצד העליון בסיטואציה. וכך דורשים ממני לא מעט, וחושבים שעדיין אתעקש לשמר את הקשר הדלוח שלי איתם בכל מחיר. שאדבוק בריצוי התמידי שלהם כצד החזק מבינינו שלא טורח ליצור שום קשר אמיתי עם רצון להכיר אותי, ומעניק אפס הערכה (שמגיעה לי!).

ודווקא מתוך הכאב של לעבור את זה שוב, גם בגיל 30 - צומחת ענווה, הבנה שלוקח זמן ללמוד, אולי את כל הזמן שבעולם, ועכשיו שוב חוזרים אחורה ומתחילים מחדש לטפס.
היום, לשמחתי, אני כבר פועלת ולא מהססת בהגנה עצמית. אני משתמשת בהומור שנון המופנה הפעם אל האדם התוקפני ואל חסרונותיו, ולעיתים משוויצה בכישרונות שלי, מעצבנת אותו עם דברים שהוא לא מסוגל לעשות, ומראה לו שיש לו פה גם הרבה מה להפסיד, ושהוא חייב לכבד אותי ולא יכול להמשיך להתעלם מנוכחותי.
היה עדיף כמובן שהייתי מבינה את זה מוקדם יותר, אבל דן טוען שאף פעם לא מאוחר. טוב, נזרום עם זה.

בראש ובראשונה אודה שהספר כתוב בכנות. זה די נדיר בשוק המדריכים בסגנון, ובפרט שנכתבו על ידי גבר.
זה לא איזה מדריך הוליוודי כזה של "איך להשיג בחור בעשרה דייטים" או "איך גרמתי לידיד הטוב שלי לקנא ומאז הוא לא יכול להיפרד ממני..."
והאמת שדווקא לכן הייתי קצת סקפטית. כי מה, עכשיו להתחיל לבחון את כל המצב שלי ולהסתכל לעצמי "בלבן שבעיניים"?

אבל נזרום, אמרנו.
השיטה עוסקת בכך שהדגש הוא על איזו זוגיות את רוצה לזמן לעצמך, ולא איזה גבר. לא להיתקע ספציפית על מישהו מסוים ולהלביש עליו סיפור, אלא לחשוב מה את רוצה. שיביאו לך פרחים? להרגיש הרמוניה? שיקשיבו לך? פרטנר לריקודים? מישהו שיחזיק לך את היד ברגעים קשים?
השינוי הזה במיינדסט יוצר הרבה יותר מרווח לנשימה.

ההבנה שזה לא עוד פעם "אקח את עצמי בידיים ואצא להילחם על גבר מבוקש ובכך אוכיח את עצמי כראויה..."

אלא משהו אחר, גדול מהמלחמה הזו שבעצם לא באמת תגרום לך להרגיש ראויה, כשתבחני זאת בטווח הארוך.

בספר מופיעים כל מיני סיפורי מקרים של נשים, ומתואר - בדומה למדריכים אחרים - התהליך שבו הן הפכו ממיואשות מגברים לבטוחות יותר בעצמן וקרובות יותר לזוגיות מאושרת.
זאת ועוד בשילוב הסיפור האישי של דן והיכרותו עם בת זוגו אורטל.
מצוטטות גם תשובותיהם של הוגים מהעבר ובני זמננו באשר לשאלות פילוסופיות שאותן דן מקשר גם לתחום הזוגיות.
חשוב להבהיר שזה לא ספר נטו על זוגיות - אלא בראש ובראשונה העצמה עצמית.

השיטות להעצמה הן די "חנוניות" אם אפשר לקרוא לזה ככה: לערוך רשימות, תרפיה כזאת או אחרת בליווי מקצועי או התבוננות פנימית תמימה במקצת על הדברים שאהבת פעם ואיך את יכולה לחזור לעשות אותם.
הגישה החנונית יוצאת מנקודת ההנחה שאין הבדל בין מערכת יחסים זוגית לשאר מערכות היחסים בחיים שלך. כלומר, אם הבנתי נכון, מגולמת פה האקסיומה שאת ובן זוגך נשארים שני אנשים נפרדים שיש ביניהם חלוקת תפקידים מסוימת שסביר להניח שתישאר קבועה.
לא נשמע לי רומנטי במיוחד אבל טוב.
נזרום.

בצד הפחות טוב - יש משהו מאוד מאוד מבין ומלטף בספר, אולי יותר מדי, מה שגורם לי להרגיש שעם בחור כזה מלוטף שיישם את העצות כאן ויערוך רשימות יהיה צריך כל הזמן לתחזק את מערכת היחסים הזו, שבה הגבר מתעסק כל הזמן במה שהוא אוהב (ולא מספיק עושה) ואיך לחזור לזה, במקום להתעסק בצמיחה והיפתחות לתחומי עניין משותפים ובוגרים יותר.

ההמלצה החוזרת של דן היא שאם אתן בקשר שבו אתן מקבלות מעט ונותנות הרבה - תנטשו,
משום שההנחה היא שרבות מהנשים הן דמויות שמעוניינות לשחק אותה הפסיכולוגית של הבחור (יש מצב, בעיקר בגיל צעיר), אבל לא כל-כך מוסבר על סוגי אישיות אחרים לנשים, ועל נשים יותר בוגרות, כי הספר למעשה מתיימר להציע זוגיות גם בגילאי שישים שבעים, אך נראה לי שהצעות כמו "לסלוח לעצמך ולכתוב מכתבי סליחה למי שפגעתי או נפגעתי ממנו" מתאימות יותר לגילאים צעירים.
אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שהעולם יעמוד דום כי החלטת לאוורר את הארון עם כל השלדים ועכשיו אנחנו צריכים להידרש לפגיעה שאת בת הארבעים סוחבת מאיתנו מגיל חמש ולהגיב (אלא אם אנחנו ההורים שלך).
מה שעוד פחות אהבתי זה הפרק של - לשווק את עצמנו. לדעתי משם זה יורד לרמת "איך להשיג ציון גבוה באתרי היכרויות", ולצערי יצאתי מהקריאה בכללותה עם תחושה של כעס דווקא. יש פה גם סוג של פסילה של חלק גדול מהוויתינו כבני אדם כשמאלצים לחלק את עצמנו לרובריקות נוחות למשתמש ומוזר לי לקרוא זאת בספר על העצמה עצמית וזוגית שמביא ציטוטים של מהטמה גנדי ואלברט איינשטיין. אבל אם זה עזר לאנשים למצוא זוגיות אני בעד.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על להיות מאושרת בזוגיות - יצירת זוגיות מאושרת אינה המטרה אלא התוצאה של מי שאת הופכת להיות