גיבור הספר הוא אוגוסט פולמן, ילד בן 10 עם עיוות רציני בפנים כתוצאה מתסמונת נדירה עמה הוא מתמודד: "קוראים לי אוגוסט ואני לא מתכוון לתאר את עצמי, איך שלא תדמיינו אותי - זה הרבה יותר גרוע". אוגוסט מספר על השנה בה הופסק חינוכו הביתי ואמו החליטה כי עליו להשתלב בבית ספר רגיל.
אין זו שנה קלה, היא מלאה באתגרים עבור אוגי עצמו, משפחתו, הילדים בני כיתתו, המורים. אך עם כל הקושי היא מלווה בחוויות מעצימות, בנצחונות קטנים וגדולים.
מבפנים אוגוסט חש כילד רגיל וכל שהוא מבקש זה שיתייחסו אליו ככזה: "אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה אחת, הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד בכלל לא שם לב אליהן".
הוא מייחל לכך שיפסיקו לנעוץ בו מבטים או לעבור לצד השני של הרחוב, אך לצד התמודדויות אלה, ולצד ג'וליאן הילד הכמעט יחיד מכיתתו שמתנכל לו ללא הרף, אוגי מוקף בסביבה תומכת. סביבה הכוללת את: הוריו, אחותו, המורה לספרות שדואג מידי שיעור לכתוב על הלוח אימרה מעצימה עבור תלמידיו.
קיימים גם מספר חברים טובים מהכיתה וחברים בוגרים יותר, תלמידי כיתה ט' מבית הספר בו הוא לומד. כמו כן, ישנה כלבתו האהובה דייזי, המלווה אותו מאז היותו קטן בכל צעד ושעל ועוזרת לו מאד ברגעים הקשים.
הספר נכתב מתוך פגישה מקרית של הסופרת עם ילדה עם פנים מעוותות. הסופרת מספרת כי נתקלה בילדה בגלידריה, היא הייתה שם עם שני בניה ומתוך פחד כי בניה יגיבו לילדה בצורה לא יפה ויפגעו בה, היא לקחה אותם ועזבה את המקום. לאחר מעשה הרגישה שהייתה אמורה לנהוג אחרת, לא לברוח ובכך לשמש לבניה דוגמה. כדי לתקן היא החלה עוד באותו היום, לכתוב את הספר, בתקווה שמתישהו הספר יגיע לאותה הילדה. עוד מספרת הסופרת כי את ההשראה לכתיבת הספר העניק לה גם השיר wonder ומשיר זה לקוח שם הספר שבאנגלית נקרא: wonder.
הספר כתוב בצורה המותאמת לנוער, אך כאמור גם מבוגרים עשויים להתרגש, ליהנות ולהפיק ממנו שיעור לחיים. זהו ספר שקראתי מזמן (יצא בעברית בשנת 2013) ומלווה אותי עד היום. חוץ מהמסר של הספר אהבתי גם את צורת הכתיבה: פרקיו של הספר קצרים, אך כל פרק רב משמעות ורגש. בנוסף, הספר כתוב מתוך מספר נקודות מבט, דבר שמעצים את המסר ונותן תמונה שלמה יותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
