ספר מרגש שמגולל קשר מיוחד בין שתי נשים, שמצאו שפה משותפת עקב גורל כמעט זהה.
העלילה נעה בין שתי תקופות: פריז בעת תקופת מלחמת העולם השנייה ומאידך בוסטון העכשווית.
בחיים יש רגעים שאנחנו מחמיצים את המומנטום, אך תמיד צריכה להיות "תקווה" ולהביט על החצי כוס המלאה. אין ספק שלעיתים הגורל מתעתע בנו כדי שנוכל להתחשל לאירועים עתידיים.
אז מה יש לנו כאן?
רורי גרנט גדלה בבית אמיד עם אימא קמילה. אישה קשוחה שניראה כאילו סותתה משיש. אישה צוננת למגע ועמוד שדרה עשוי מברונזה. מעניין ממה זה נובע?
רורי סטודנטית לאומנות שארוסה, ד"ר מתיו אדוארד הקסל – סטודנט לרפואה טס לסודאן במסגרת התנדבותית, נחטף עם עוד שני עמיתים.
לתוך האירוע הקשה היא מנסה בכל זאת לצוף מעל המים ומבקשת להגשים את חלומה. למורת רוחה של האם רורי מחליטה לפתוח גלריה לאומנות.
להגשמת החלום היא שוכרת בניין מוזנח ונטוש שזכה לשריפה. תוך כדי שיפוץ היא מוצאת קופסא עם שמלת כלה , מכונת גילוח ומכתבים. ללא היסוס נוסף היא מחליטה להחזיר את הקופסא לבעליה- סולין רוסל משכירת הנכס.
סולין גדלה במשפחה שהאמינה בסופים טובים. המשפחה ניהלה סלון כלות בפריז. השמועה שרצה הייתה שכל כלה שתלבש שמלה מסלון הכלות שנוהל על ידי המשפחה תזכה באושר. לכל שמלה גם צורף קמע המבטיח אושר.
מלחמת העולם השנייה אילצה את סולין להתנדב בבית חולים, ובכורח הנסיבות גם לברוח מפריז לארצות הברית בעזרתו של אנסון אהובה. אנסון נותר בצרפת להמשיך בהתנדבותו כנהג אמבולנס והיא נשלחה על ידו לבית אביו.
הגורל הזהה והאובדן של שתי הנשים זורע קשר אמיץ ואוזן קשבת בין סולין לרורי.
הסיפור נע על פני שני צירי זמן מנקודות מבטן של שתי הנשים, ותוך כדי קריאה נחשפים רבדים נוספים שרומזים על סוף הספר.
ספר קריא שנקרא בנשימה אחת על הגשמת חלומות ועד כמה רקמת החיים לעיתים עדינה ומפתיעה.
בשורה התחתונה: קליל ומושלם לתקופה הנוכחית.
קריאה נעימה.
לי יניני
הוצאה: מודן, רומן היסטורי, תרגום: נעה שביט, 420 עמודים, 2024


















