ביקורת ספרותית על הפאנליסט מאת ישי שריד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 באוקטובר, 2024
ע"י רץ


עיתונות ושלטון

מרקס טען בעבר, שבכדי ליצור מהפכה, הפרולטריון צריך להשתלט על אמצעי היצור. היום כבר לא משתלטים על אמצעי היצור, אלא על אמצעי התקשורת, דרכם מבקשים לשלוט על התודעה האנושית, ובכך לעצב עמדות פוליטיות ולגבש את הבייס הפוליטי סביב מדורת השבט העכשווית, אמצעי התקשורת המזוהים פוליטית עם צד מסוים.

ישי שריד, בספרו הפאנליסט, עוסק בשאלה הרלוונטית, לאופן בו מפלגה פוליטית משתלטת על אמצעי תקשורת, ועל השיח ברשתות החברתיות, באמצעות עיתונאים לשעבר שהפכו להיות שופרותיה של אותה מפלגה והפוליטיקאי העומד בראשה.

הפאנליסט, מתאר את מסעו של שי, עיתונאי לשעבר שנמצא בשפל כלכלי, משפחתי ומקצועי, שגורמים לו לשנות צד, מהמרכז הפוליטי המתון, הוא מתמקם בערוץ הטלוויזיה "הפטריוטי", המוקדש ליצירת שנאה כלפי המחנה האחר.

שריד, מצליח לחדור לתוך תודעת שי, העיתונאי המוכר את נשמתו, בכדי להיות רלוונטי, בכך שהוא יהפוך לחלק מהפאנליסטים המצטופפים סביב שולחן החדשות בפריים טיים. אם אתה יושב סביב השולחן, משמע אתה קיים, משנן לעצמו שי, את העיקרון שקובע את הרלוונטיות שלו כעיתונאי ואיש תקשורת.

הישיבה סביב לשולחן, בערוץ הפטריוטי, הופכת את שי, לבובה תלויה על חוט, שאת המה מבחינת התוכן והטונים, הוא מקבל באמצעות איש הקשר של ראש הממשלה. אם שי, ירצה את ראש הממשלה, הוא ישב בפאנל, אם לא, הוא יגורש ממנו. דינמיקה הגורמת לשי, להקצין את דעותיו ולרקוד לפי החליל של מפעיליו.

מה זה עושה לערכיו הבסיסיים, ליחסיו עם חבריו ובני משפחתו. בעיקר עם אשתו אלונה וביתו המשתתפות בהפגנות קפלן, בגרעין האקטיביסטי היורד לכבישים, ובנו שפשוט בחר להתנתק ממלחמת התרבות ומהמשבר המשפחתי ולהרחיק לארה"ב, משפחה הנמצאת בפירוק טוטאלי.

שריד, משקף את המאבק הפנימי של שי, באמצעותו הוא מעלה שאלה: האם לכתיבה עיתונאית, או לאמירות פוליטיות המתחפשות לעיתונות, יש גבולות או לגיטימיות? את הדילמה הזאת מעלה שריד, באמצעות שי, היושב בפאנל הערוץ הפטריוטי, ושומע את עמיתיו לשולחן משקרים לעתים קרובות במצח נחושה, אך הוא בוחר לשתוק.

שריד, מפנה זרקור בספרו, למאפייני התקשורת והרשתות החברתיות, בהן קיימת הקצנה ושנאה הולכים וגוברים, כחלק מהמגמה למקד את קשב פעילי הרשתות החברתיות באמצעות יצירת דו שיח של שנאה. איך זה משפיעה על החברה, איך זה משפיע עלינו?

שריד, לא מציע תשובות, אלא מציף את מורכבות המצב – האם התקשורת והרשתות החברתיות הן האשמות העיקריות, לפילוג העמוק בחברה הישראלית, או שהן בסך הכל כלי שדרכו מתבצע שיח השנאה, על ידי שליטת פוליטיקאים וכסף רב המשמש לקניית ערוצי תקשורת מטעם?

הפאנליסט, הוא קריאה חובה לכל מי שמעוניין להבין את הדינמיקות החברתיות המורכבות בחברה ובפוליטיקה הישראלית, הוא מציע הצצה מדויקת וביקורתית, המעוררת למחשבה בעידן בו השנאה והפילוג מעצבים את השיח הציבורי.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פואנטה℗ (לפני שנה)
מתארגנת עצומה לקידום ד"ר למשפטים, הגב' מגי אוצרי, לשרת המשפטים המטומטמים:

"נאכל מולכם פלאפל בביקיני ונדאג שאפילו את השופר לא תצליחו לשמוע.
פה זה תל אביב, פאקרז."


הבו לה כבר קרש קפיצה! היא עושה פיפי בתוך הביקיני.
אושר (לפני שנה)
רץ אתה פשוט רץ מעולה בחוות דעת שמשכנעת אותי ללכת לקרוא
הבעייה עם הביביזם - זה בעייה פסיכולוגית
עשיתם טעות, בחרתם בחירה שגויה ובעקיפין שילמתם מחיר
הבעיה שאנשים בהכחשה מתמדת-

הם חושבים כמו בספר, הנה אני מכיר את זה ואת זה
אישית
ברשות הנונתנת ומסרבים להאמין שהרשות נתונה.

אם זה לא היה ביבי, זה היה דמגוג פיפיות אחר לא יוצלח.
אושר (לפני שנה)
שונורא את צופה בזבל הזה, אותי הכי מעצבן הכפל שרים , סגנים רשויות מקומיות וכו' וכו' שעושים לבייתם.
שונרא החתול (לפני שנה)
סליחה, אבל תקשורת המזדהה עם קו פוליטי מסויים ומנהיג פוליטי מסוים כמו ערוץ 14 אפשר למצוא רק בצפון קוריאה.
ולעבוד בערוץ הזה זה קרש קפיצה מוכח לפוליטיקה ולמימשל.
דרור אידר, שהיה פאנליסט ביביסט בערוץ, קודם לתפקיד השגריר באיטליה ע"י הנאשם.
גלית דיסטרביאן הייתה פאנליסטית ביביסטית צעקנית בערוץ וקודמה לתפקיד ח"כית ושרה. ע"י אותו נאשם. אבל מסכנה, לא נתנו לה פקס.
בקרוב איציק זרקא ורמי בן יהודה ואורלי לב ורן כרמי בוזגלו ודומיהם יהיו פאנליסטים בערוץ ומשם רק השמיים הם הגבול להשתלבותם במפלגה ובממשלה. ולא שהחברים הנוכחיים בה טובים מהם.
בר (לפני שנה)
תודה רץ, נשמע מעניין.
גם בספרו של שריד "מנצחת" הרגשתי בדיוק את אותה התחושה,
שהוא מציף מורכבות גדולה שקיימת במציאות הישראלית.
לרוב זה היה כתוב ברגישות ולפעמים קצת חסר אופטימיות ומדכא מאוד.
בכל אופן ללא ספק אלו נושאים בוערים בעלי חשיבות.
רץ (לפני שנה)
אורי - תודה, אני מאוד אוהב את הכתיבה הביקורתית של שריד, שנוגעת בתחלואי החברה שלנו - ובכך היא אולי עוזרת לעלות לדיון את תמונת המצב העגום שלנו בזמן מלחמה.
רץ (לפני שנה)
חובב ספרות - תודה, בעיקר האהבתי את הרלוונטיות והאמירה המאוד ברורה של שריד.
רץ (לפני שנה)
חני - תודה, לכולם יש דעה, וכל אחד מפרש על פי הזיקה הפוליטית שלו, אבל שנאה ושקרים כשיטות לקידום נרטיב שאין לו שום קשר עם האמת, זהו תהליך שמעביר אותנו מעקרון טובת המדינה, לעיקרון התמיכה בקבוצות פוליטיות התומכות בממשלה - ראי ערך היהלומים של מירי.
רץ (לפני שנה)
מורי - כפי שהגבתי לשונרא, הבעיה עולמית, גם בארה"ב עומד להיבחר נשיא שהאמת לגביו, היא עניין יחסי, אך בישראל כמדינה במלחמה, לשקר לעצמנו, זה לפרק את היסודות עליהם מונח משטר דמוקרטי, מה הפתרון, ממש לא יודע.
רץ (לפני שנה)
שונרא - תודה, הבעיה של תקשורת המזדהה עם קו פוליטי מסויים, היא בעייה עולמית, אלא שאצלנו, הבעיה היא של עם מפולג ורווי שנאה, אכן נתניהו, שנים מקדם מגמה זאת, אך לצידו מפלגות בעלות אינטרסים זהים, לפרק את המדינה הדמוקרטית והליברלית.
אורי החמודה (לפני שנה)
שמחה שעוד מישהו אהב את הספר חוץ ממני
חובב ספרות (לפני שנה)
יופי של ביקורת.
חני (לפני שנה)
תודה רץ, כמי שצורכת חדשות כמו רובנו בעת הזו
נכון שהאדם הפרטי יושב ומחליט איזה ערוץ הוא רוצה לראות עם איזה פאנל
ומי מהפרשנים או המזרחנים. צריך לקחת הכל בעירבון מוגבל. העיקר שזה מסיח את דעתי
מעת לעת. נשמע ספר טוב עם אמירה, אבל לכולם יש אמירה.
מורי (לפני שנה)
השנה האחרונה גרמה לחשוב הרבה על מיקומה ומקומה של האמת בחיינו. נכון שנתניהו אשם, אבל מעבר לאשמה יש פעולה והוא מוגבל ע''י קואליציה מפגרת.
שונרא החתול (לפני שנה)
יש מחולל שנאה, פילוג והסתה אחד ויחיד, שמקבל אספקת אנרגיה בלתי נדלית ובחיים לא ניפטר ממנו.
מחריב המדינה. האסון הכי גדול שקרה לה.
תודה שקראת וכתבת, רץ. את הספר הזה אין סיכוי שאקרא מטעמי בחילה וייאוש, למרות שנראה לי שאחתום על כל מילה שכתובה בו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ