ביקורות ספרים על הספר הפאנליסט

זה אינו סיפור או פיקשן זה תאור המציאות בה אנחנו חיים מצד ה"עתונאי". כתוב מצוין קראתי בשטף ביומיים. למרות שלא חידש לי דבר עדיין האיר והדגיש נקודות שלא היתי מודעת להן. אינני מתחום התקשורת ולא תמיד הבנתי כיצד מגיעים איטמים לפנלים ולחדשות. השבוע התברר לי שניתן להשתרבב לתוכניות אלה עי דחיפת תוכן לעורכים כולל תשלום עבור הפרסום. שאלתי מדוע ,כאשר מופיעה כתבה שמומנה אין כתובית בשולי המסך כמו בפרסומים באינטרנט ובעיתונים, התברר שהכתבה אינה נכפת על העורך "ככתבה" עי המעונין ,למערכת יש חופש פעולה מה ואיך לפרסם ,אבל כל המידע נמסר מהממן ולכן אין כאן חופש מידע אל... המשך לקרוא

אסתר

למי יש אפילו כוח לצפות בחדשות? מאז חודשיה הראשונים של המלחמה בהם כולנו ללא יוצא מן הכלל היינו דבוקים למסכי החדשות שהזינו אותנו "כל טוב" על המצב העגום (בלשון המעטה) אליו נקלענו אני מרגישה שאני לא יכולה יותר להכיל. בימינו הפחד והחרדה באים בכל כך הרבה צורות ובכל כך הרבה פלטפורמות שממש לא צריך להתאמץ ולפתוח את הטלוויזיה כדי להתאמת עם המציאות. כן, אני מודה, מאסתי בחדשות. מאסתי בלופ החוזר הזה שאנחנו תקועים בו ובאינסוף תחושת ייאוש. ובכל זאת, למרות שהיום הכל נגיש ומתפרסם תוך שניות ברשתות החברתיות, לפעמים אני מרשה לעצמי להציץ במהדורה המרכזית רק כדי לנס... המשך לקרוא

בר

עיתונות ושלטון מרקס טען בעבר, שבכדי ליצור מהפכה, הפרולטריון צריך להשתלט על אמצעי היצור. היום כבר לא משתלטים על אמצעי היצור, אלא על אמצעי התקשורת, דרכם מבקשים לשלוט על התודעה האנושית, ובכך לעצב עמדות פוליטיות ולגבש את הבייס הפוליטי סביב מדורת השבט העכשווית, אמצעי התקשורת המזוהים פוליטית עם צד מסוים. ישי שריד, בספרו הפאנליסט, עוסק בשאלה הרלוונטית, לאופן בו מפלגה פוליטית משתלטת על אמצעי תקשורת, ועל השיח ברשתות החברתיות, באמצעות עיתונאים לשעבר שהפכו להיות שופרותיה של אותה מפלגה והפוליטיקאי העומד בראשה. הפאנליסט, מתאר את מסעו של שי, עיתונאי לשעבר... המשך לקרוא

רץ

אז ככה הסיפור לגבי הספר הזה מתחיל בפאנל כשהייתי בבית אריאלה בשבוע הכותבים, הייתי באיזה שיחה עם כמה סופרים שי שריד היה בינהם, ואני זוכרת שדיברנו על פוליטיקה והאם ראוי שסופר יכניס את עצמו לזירה הפוליטית, לא לרוץ לפוליטיקה,אבל יהיה כאחד שמגבש את דעותיו לגבי המנהיגים כמו שעשו עמוס עוז שהיה כידוע כאיש שמאל, ומאיר שלו יונתן גפן, שהם היו במחנה השמאלי. אני מעולם לא אהבתי את העיסוק הזה בפוליטיקה בייחוד ביצירות, אני בהיותי שנמצאת באמצע לא שמאל ולא ימין, ואני גם לא רוצה להתעסק בזה אלא בשם היצירה כשלעצמה. אז כמה מהסופרים שם שלא אגיד את שמם אמרו שהם לא רוצים ל... המשך לקרוא

אורי החמודה

שי תמוז, סופר ומחזאי בשאיפה, כתב ספר אחד שנשכח והוא תקוע בכתיבת מחזה. את פרנסתו הצנועה הוא מוצא בכתיבה, בין השאר כמבקר תיאטרון וספרות וכבעל טור לעת מצוא. יותר מכל הוא שואף לפרסום ולהכרה, אך אלה חומקים ממנו, משום שהוא נטול כריזמה, ומשום שבעצם אינו אומר דבר בעל משמעות, ונדחק לשוליים כמשעמם. ברור לו שאם היה בוטה וחד-משמעי היה מצליח לצבור עוקבים ותגובות, אבל אופייו אינו מאפשר לו להיות כזה. את כל המידע הזה, יחד עם תיאור היחסים המשפחתיים הרעועים של שי, ישי שריד מורח על פני כתשעים העמודים הראשונים של הספר בכתיבה דלה ואינפורמטיבית שאינה מתקדמת לשום מקום. כש... המשך לקרוא

אתי