ביקורת ספרותית על בית ממכר עתיקות (מזרחי, 2000) מאת צ'ארלס דיקנס
ספר בסדר

---

אני חושבת שכאן בבית ישמחו לברך "שהחיינו" כי סוף כל סוף אחרי שבועות ארוכים הגעתי לסיומו של הספר הזה, ואפשר כבר להחזיר אותו לספרייה (האמיתית. זו שיש בה הגבלה על משך הזמן שמותר להשאיר ספרים שנלקחו ממנה אצלך בבית). אולי עזרה לזה הצורה החיצונית שלו, זו שאין לה את עטיפת הנייר הצבעונית ובמקום זה יש עליה אותיות זהובות מוטבעות על כריכה אדומה, מראה שדומה באופן כללי לספר קודש, ואפשר לקחת אותו לבית הכנסת ולקרוא ברגעים היותר שוממים של התפילה. אולי בכלל זו אווירת השלווה של יום הכיפורים שמאפשרת קריאה בספר הזה.

שכן מדובר בראש ובראשונה בספר של המאה התשע עשרה. ספר שלא זו בלבד שאנשים נעים בו ברגל או לכל היותר במהירות של כרכרה רתומה לסוס, גם העלילה שלו נעה ממקום למקום ומגיבור לגיבור בצורה שקצת מקשה אפילו לקרוא לה עלילה במושגים של המאה העשרים ואחת. הדבר הזה לגמרי מובן מאליו מהרגע שמבינים איך דיקנס כתב את הספרים שלו - כפרקים נפרדים שהופיעו בעיתון כסיפור בהמשכים, ורק בסופו של דבר לאחר הרבה עיתונים ושבעים ושלושה פרקים ארוכים ונפרדים, הגיע לדפןס ככרך אחד בן חמש מאות ושלושים עמודים. ראיתי שמישהו השווה קריאה של רומן של דיקנס לצפיית בינג' בסדרה - לקחת משהו שנועד לצריכה איטית, ולרכז אותו במינון גבוה ודחוס. אז אני לא הצלחתי, קראתי פרקים-פרקים לאט ובקביל לספרים אחרים. חלק מהסיפןר זה הדפים המצהיבים, הגופן המיושן והקטן והשםה הארכאית, אבל יש עוד סיבות.

כמו שאמרתי, ישנן כמה קווי עלילה. הספר עוקב אחרי נל הקטנה וסבא שלה. נל היא נערה קסומה ומלאכית בת ארבע עשרה שחיה תחת השגחת הסבא שלה. בתחילה הם גרים בבית שנתן לספר את שמו, הלא הוא בית ממכר עתיקות בלונדון, אבל במהרה הם נופלים לקנוניה שמנצלת את חולשתו של הסב להימורים ומנשלת אותם מביתם. מכאן ואילך הם נודדים ברחבי אנגליה בחיפוש אחרי משהו לא ברור, ובעיקר בחיפוש מנוח לכף רגלם. קו עלילה נוסף הוא הנוכל קווילפ, ננס מכוער ומרושע שניצל את סבה של נל, אבל גם אנשים אחרים וביניהם גם אשתו שהוא מתעלל בה בעשרות דרכים שונות. עלילה נוספת הם קורותיו של הנער קיט שנופל גם הוא קורבן למעשיו של קווילפ המנוול ולכן גם מגיע לישיבה בכלא.

אין כאן רצף עלילה, ולרוב גם אין דמויות עגולות. דיקנס עושה את הטובים - טובים עד מאוד, תמימים וזכים. ואת הרשעים - מרושעים ומכוערים עד בלי די. יוצאים מן הכלל כדמויות מורכבות הן הסבא של נל שמאוד רוצה בטובתה, אבל הוא חלש באופיו ולכן נופל שוב ושוב להימורים ולפנטזיית הרווח הקל שייצור לנל עתיד טוב יותר. וכן בעלת התיאטרון הנודד של בובות שעווה שנותנת טרמפ לנל ולסבא שלה כחלק ממסעם. עוד אין כאן את השם המובטח של הספר, שכם בית ממכר העתיקות ננטש מהר יחסית מיושביו המקוריים והנוכל שהשתלט עליו גם הוא לא ממש היה מעוניין בו. מה שכן יש אלה תיאורים נרחבים של עוולות חברתיות באנגליה של המאה התשע עשרה - עוני, הזנחת ילדים, עבודת ילדים, ניצול תעשייתי, זיהום אוויר, עיוות משפט, שחיתות, ריבוד חברתי, תמותת תינוקות, מחלות ילדים, גניבה וכייסות ועוד הרבה. הגיבורים של דיקנס מובילים את הקוראים על פני כל הדברים האלה. עוד יש בספר, ובמנה גדושה, אלה תיאורים ציניים וסרקסטיים. חוץ מנל הקטנה שתיאוריה הם של קדושה מלאכית כל שאר היבטי המציאות זוכים למנה ניכרת של הצלפות לשון מרושעות שהן מהנות לקריאה גם ממרחק של כמעט שתי מאות שנים.

ממליצה למיטיבי לכת שיכולים להרשות לעצמם כפית של דיקנס ביום.
ולמי שרוצה עוד על הספר:
https://benyehuda.org/read/24947

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בית ממכר עתיקות (מזרחי, 2000)